Our friendship

like a big brother's (?)

הוולהה,

בעקבות זה שיש תגובות החלטתי להעלות עוד פרק📣

אני לא תמיד משיבה לתגובות כי אני רוצה לתת לכן לגלות את ההמשך דרך הפרקים..

תמשיכו להצביע ולהגיב ♡

~נקודת מבט איימי~

"איימי?" קלואי נכנסה בצעקות, כמו תמיד וחייכתי. "את יודעת שאנחנו גרות באותו בית ואת לא צריכה לצעוק נכון?" שאלתי ואיתן צחק. "היי, למה אתה לא הגעת היום?" פנתה לאיתן. "אני לקחתי יום חופש," השיב כאילו זה הכי לגיטימי בעולם.

"ואיך את?" שאלה אותי וחייכתי. "יותר טוב," השבתי והיא הביטה בי מבולבלת. "מה היה קודם שעכשיו את מרגישה יותר טוב?" שאלה וניסיתי להתחמק מלענות לה.

"קצת בכיתי.." התחלתי להגיד אבל היא כבר הבינה שזה לא הכל. "את האמת איימי," היא הייתה חסרת סבלנות ונאנחתי, "התקף חרדה," אמרתי לבסוף והיא זרקה עליי כרית.

"למה לא התקשרת להגיד לי?" שאלה וראיתי את הדאגה בעיניים שלה, "כי ידעתי שאת תגיעי לכאן בכל מצב וזה באמת לא היה רציני, איתן ורנאטו היו פה," עניתי. "וגם דיברתי עם ג'ייק," הוספתי.

"זאת פעם אחרונה," הזהירה אותי ומיהרתי לחבק אותה. היא עדיין ניסתה להראות שהיא כועסת עליי אבל הצלחתי לרכך אותה.

"הבנים היו פה?" שאלה וחייכתי. "רנאטו לא נתן להם להיכנס," איתן השיב בחיוך.

"אני הולכת לדבר עם ג'ייק," עידכנתי אותם והם הנהנו, "תמסרי ד"ש," קלואי צעקה וצחקתי.

רנאטו סיפר לו על ההתקף שהיה לי ועידכנתי אותו שאיתן לא עזב אותי מאז ושעכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב, בפעם הראשונה שקיבלתי את ההתקף איבדתי את ההכרה והייתי בבית חולים אבל עכשיו יש לי את ג'ייק ואיתן שיודעים איך להרגיע אותי. המשכנו לדבר עוד קצת ואחרי רבע שעה בערך הכרחתי אותו לחזור לפגישה שהייתה לו.

~נקודת מבט אריק~

"אלוהה," נכנסנו לבית של קלואי ואמילי ומצאנו שם רק את אמילי ואת איתן. "איך היה בלימודים?" ריצ'רד צחק על קלואי והיא הביטה בו כועסת.

"כיף שאין לתאר," מילמלה וכריס פרץ בצחוק. "ג'ייק מוסר ד"ש בחזרה ו-" איימי ירדה במדרגות.

"מתי אתם הגעתם?" שאלה מבולבלת. "את לא חולה?" שאלתי והיא רק הייתה יותר מבולבלת ונדה בראשה לשלילה.

מוקדם יותר בבוקר רנאטו לא נתן לנו להיכנס לכאן כי הוא אמר שאיימי לא מרגישה טוב ושעדיף שאנחנו לא ניכנס.

"רנאטו?" זבדיאל חיכה להסבר.

"היא פשוט... הכינה לכם הפתעה," רנאטו אמר ואיימי הביטה בו מוזר. "איזו הפתעה?" ג'ואל שאל והבטנו כולנו ברנאטו.