Our friendship

Mexico

~נקודת מבט איימי~

"איימי!!!" קלואי נכנסה בקפיצות לבית. "את לא מבינה!!" היא המשיכה לצעוק וחיכיתי לשמוע על מה כל ההתרגשות.

"מה קרה?" שאלתי מבולבלת והיא קפצה עליי בחיבוק.

"מי קיבלה 88 בהיסטוריה?" שאלה והדביקה אותי בהתרגשות שלה.

"אמרתי לך!!" חיבקתי אותה חזק, הכי גאה בה בעולם.

"אפשר להבין מה קרה?" ג'ייק הגיע מבולבל לסלון. "הבת שלך גאון," קלואי קפצה עליו והוא צחק.

"לא העתקת?" שאל בצחוק לאחר ששמע את הציון וקלואי נתנה לו מכה. "אני צוחק," הוא חיבק אותה.

"אני מניח שעבדת קשה," הביט בי וחייכתי, "היא השאירה אותנו ערים עד 2 בלילה," קלואי נשמעה כאילו היא חווה את זה שוב וצחקתי.

"דרך אגב, הגיע אלייך משלוח," הודיע והלך לחדר העבודה שלו. כעבור כמה שניות הוא חזר עם מעטפה טיפה עבה.

"ממקסיקו," קרא והנהנתי. "אלחנדרה אמרה שהיא תשלח לי משהו," אמרתי ופתחתי את המעטפה.

בתוך המעטפה היו כמה תמונות של אמא שלי איתי ועם אבא שלי בזמן שהיא הייתה באה להתאשפז.

"מה כתוב?" קלואי הגישה לי עלון וקראתי אותו.

"יש איזושהי פעילות לילדי בית החולים," הסברתי מבלי להסיר את עיניי מהתמונות.

"יש כאן עוד מכתב," ג'ייק הושיט לי אותו.
המכתב היה כתוב בכתב ידה של אלחנדרה.

'נסיכה, קודם כל רציתי לשלוח לך תמונות של אמא שלך, למרות שאני בטוחה שיש לך המון. דבר שני, יש יום התנדבות בבית החולים, קצת לשמח את הילדים שם ואמא שלך מאוד אהבה לעשות זאת, גם כשחלתה וגם לפני כן, וחשבתי שאולי תרצי להגיע גם כן.
מתגעגעת, אלחנדרה'

החזקתי את הדמעות שלי חזק ולא נתתי להן לצאת, אני לא רוצה להיראות פגיעה.

"יש יום התנדבות בבית החולים בו הייתה אמא שלי," התחלתי להסביר להם, "מגיעים לבית החולים ומשמחים את הילדים שם,"

"זה התאריך של מחר," ג'ייק ציין והנהנתי. "את יודעת, אני חושב שאולי כולנו נטוס יחד איתך," הציע וקלואי קפצה בהתרגשות.

"הרבה זמן לא בילינו יחד," הוסיף והנהנתי, עסוקה בלהחזיק את הדמעות שלי.

"היי," איתן נכנס לבית, מביט בי בצורה מוזרה. כאילו הוא יודע שאני לא בסדר.

"אנחנו טסות למקסיקו," קלואי קפצה עליו והוא צחק.

"אני אלך לדאוג לטיסה ואעדכן את אמנדה," ג'ייק הודיע והנהנו.
"אני הולכת לארוז המון בגדים," קלואי הודיעה בהתרגשות.

איתן שאל את קלואי משהו אבל לא ממש הקשבתי, המבט שלי נדד אל עבר התמונות שאלחנדרה שלחה לי.