Our friendship

model

~נקודת מבט איימי~

"בוקר טוב," השמיכה נמשכה ממני. כבר לא אכפת לי מי זה, רק שיפסיק.

"כבר צהריים," זיהיתי את קולו של איתן.

"מה את עושה?" שמעתי את אמה שואלת בזמן שחיפשתי את השמיכה מבלי לפקוח עיניים.

"שמיכה.." מילמלתי והם צחקו עליי.

"אתם יותר מדי עדינים איתה,"
זאת בהחלט הייתה קלואי.

היא משכה את ידיי והושיבה אותי על המיטה.

~נקודת מבט קלואי~

"אני לא מבינה מה עשיתי לכם," איימי שיפשפה את עיניה, גורמת לנו לצחוק.

היא פשוט לא נורמלית, היא יכולה לישון ימים שלמים מבלי לשים לב.

גררתי אותה למקלחת ועשינו את דרכנו לסלון לאחר מכן.

"יש לפחות משהו לאכול?" היא התיישבה על הספה ואמילי הנהנה.

"קפצנו למאפיה לפני שבאנו לפה,".

בזמן שאיימי חיסלה את האוכל שמענו את הדלת נפתחת ואיימי נאנחה וברחה לגינה.

"בוקר טו-למה איימי שם?" הבנים לא יכלו להתעלם וצחקתי.

"בגללך," הצבעתי על כריס והוא לא הבין על מה אני מדברת.

"מה, מה עשיתי?" שאל מבולבל וצחקתי.

"תראה מה יש לה ביד," הצבעתי על איימי ועיניו נפערו בשניה שראה את שקית המאפים.

כריס פתח בריצה אחרי איימי והבנים כמובן דאגו לתעד כל רגע.

יצא לי לנהל כמה שיחות עם כריס ושנינו הבנו שהקשר בינינו יהיה קשר ידידותי, זה יהיה הכי טוב ואנחנו באמת חברים מאוד טובים.

וכמובן בגלל שכריס לא מסוגל להגיד את המילה 'זוג' ליד מייקל או אפילו לנשום לידו.

"ריצ'רד!" איימי התחבאה מאחוריו .

"אני באמת לא מבין איך תמיד קורה משהו כשאני משאיר אתכם בדיוק 10 דקות לבד," רנאטו נכנס לבית וכבר לא ידע מה להגיד.

"איימי לא חולקת."
"כריס רוצה לאכול לי את האוכל."

הם אמרו בו זמנית ורנאטו היה מיואש.

"אתם בני 3?" שאל והם הזעיפו פנים.

"תפסתי," כריס חטף לאיימי את השקית ואיימי ממש לא הייתה מרוצה.

"אני תוהה מתי הם ישימו לב שיש עוד שקית מאפים ממש כאן," איתן לחש לי וצחקתי.

"כשמדובר באוכל הם עוורים לגמרי, ממש מצא מין את מינו," לחשתי וראיתי את המבט של איתן מתחלף ופרצתי בצחוק.

"לא התכוונתי לזה," מיהרתי להוסיף תוך כדי צחוק וגם איתן חייך.

"מה קרה?" שאלה איימי והביטה בנו.