Our friendship

It's all what i wanted to hear

~נקודת מבט איתן~

ברגע שהבנות התחילו לשתות יותר מדי הבנתי שהגיע הזמן שלהן לחזור לבתים, מה שגם קלואי חשבה.

עד שהצלחנו לתפוס אחת השניה נעלמה והשלישית בכלל לא הייתה בטווח הראיה.

קלואי עשתה איזושהי שיחה ואני בינתיים ניסיתי לתפוס את אמה וונסה.

אחרי כמה דקות מתישות הצלחתי לתפוס אותן וראיתי בזוית העין מישהי מוכרת.

"איימי?"

היא לבשה חולצת בטן ומכנסיים קצרים שחשפו את רגליה היפות.

ידעתי שהיא הולכת למשוך מבטים מבלי לשים לב אפילו וזה גרם לי להכניס את הבנות לאוטו ולחזור במהירות.

קלואי אמרה לי שהיא תחזיר אותן ושאיימי תבוא איתי.

כשחזרתי ראיתי מישהו אוחז במותניה בכוח והיא נראתה יותר מדי מפוחדת.

תוך שניות הוא היה על הרצפה ואחרי צעד שלי לקראתו הוא עשה את דרכו החוצה.

לקחתי את איימי החוצה במהירות ועדיין ראיתי שנועצים בה מבטים.

"את בסדר?" שאלתי כשכבר היינו מחוץ למועדון והיה אפשר לדבר ולא לצרוח.

היא לא ענתה וישר חיבקה אותי חזק. היא עדיין רעדה מפחד ואחזתי בה על מנת להראות לה שהיא בסדר איתי.

ליפפתי את ידיי סביב מותניה החשופות והרגשתי רעד קל בגופי.

היא לא יודעת מה היא גורמת לי להרגיש.

הבהרתי לה שהיא לא יוצאת מהבית ככה יותר והיא צחקה מעט והנהנה.

נסענו בחזרה לבית שלה וקלואי פתחה את הדלת.

"למה התעכבתם?" שאלה במבט חשוד.

"עזבי, אני אספר לך מחר," איימי פיהקה.

"אוקיי, חסר לך שלא." קלואי הסכימה, "דרך אגב איתן, החדר שלך תפוס, תמצא מקום אחר," היא קרצה לי וקיבלנו אגרופים מבלי שאיימי תבחין.

"קלואי," איימי הושיטה את ידיה וקלואי נדה בראשה לשלילה. "סחבתי היום יותר מדי אנשים," היא עלתה לחדרה ולאיימי לא היה מבט מרוצה.

"תעלי," צחקתי על פרצופה החמוד והיא קפצה על גבי.

עלינו לחדרה והנחתי אותה בעדינות על מיטתה.

הלכתי ל'חדר שלי' ולקחתי משם פיג'מה שהשארתי באחת הפעמים.

תפסתי מקום ליד איימי ונשכבתי.

היא כבר רדומה, הנשימות שלה איטיות.

ליפפתי את ידי סביב גבה והיא רעדה מעט, גורמת לי לחייך לעצמי.

גם אני משפיע עליה.

האמת, היתה לי הרגשה כזאת באותו יום שכמעט התנשקנו אבל עכשיו קיבלתי את החותמת שזה נכון.