Our friendship

new name

"לא לגעת," הזהרתי את קלואי והיא עשתה פרצוף. "אבל זה נראה כל כך טוב," נאנחה בעצב וגילגלתי עיניים. "אכלת עוגה כזאת בדיוק לפני שבוע," ציינתי, מסיימת למרוח שכבת שוקולד מומס על עוגת השוקולד. "טוב, בואי לא ניכנס לקטנות," מילמלה וציחקקתי, "אני קופצת לשכנים, רנאטו אמר שהוא צריך עזרה," הודיעה והנהנתי. "אני אגיע עוד כמה דקות להביא את העוגה וארוץ לעבודה," עידכנתי גם כן והיא הנהנה.
חיכיתי כמה דקות עד שהשכבה תתקשה מעט ועשיתי את דרכי לביתם.

"שלום," בירכתי את השומר שהיה בדלת בחיוך והוא הנהן. "אני יכולה להיכנס?" שאלתי והוא נד בראשו עם פנים רציניות. "אני רק-" ניסיתי להסביר את עצמי אך הוא קטע אותי, "לא מבין," אמר באנגלית עם מבטא ספרדי כבד והנהנתי. "אני מבינה," השבתי בספרדית והוא הביט בי מתפלא. "אני השכנה ממול, הכנו להם עוגה כדרך שלום והייתי שמחה להישאר לדבר אבל אני ממהרת לעבודה, תוכל להעביר להם את העוגה?" שאלתי והוא הנהן, מבולבל מעט. "תודה רבה," חיבקתי אותו לשלום ועשיתי את דרכי לעבודה.

......

"טרמפ?" שאל איתן וחייכתי. "אני מרגישה שאני מנצלת אותך," מילמלתי והוא ציחקק. "אל תדאגי, אני מכיר אותך מספיק טוב, את לא כזאת" קרץ ופתח לי את דלת האוטו. הודיתי לו ושיחזרתי את המשפט הזה בראשי, מה הוא ניסה להגיד?!
"אז.. מה חדש?" שאל בזמן שהתניע. "הו, יש לנו שכנים חדשים זמניים ובחיים לא תנחש מי הם," הבטתי בו וחיכיתי לשלל ניחושים כושלים "הלהקה ההיא מאתמול?" שאל בחיוך ומיד החיוך שלי ירד. "הרסת לי את אפקט ההפתעה," מילמלתי בעצב והוא הגביר את צחוקו. "איך אתה יודע?" שאלתי "פגשתי אמבר בבוקר," הסביר והנהנתי. "אתה יודע מי המנהל שלהם?" שאלתי בעיניים בורקות והוא הביט בי מתעניין, "רנאטו,"השבתי עוד לפני שהספיק לשאול והוא הביט בי מופתע, "רנאטו רנאטו?" ביקש לוודא שזהו אכן רנאטו שסיפרתי לו עליו והנהנתי. "עוד לא הספקתי לדבר איתו ממש אבל הספקתי לחבק אותו חזק חזק," סיפרתי בחיוך והוא צחק "חיבוק חזק חזק שהרגיש כמו ליטוף," הקניט אותי ונתתי לו מכה. "את יודעת שאת תספרי כל מילה ומילה שתהיה בשיחה נכון?" וידא והנהנתי. "ברור," השבתי בחיוך. הוא הוריד אותי בפתח הבית ונפרדתי ממנו בחיבוק ונשיקה בלחי.

דפקתי בדלת ולא שמעתי אף צליל. דפקתי שוב אבל שוב היה אותו שקט. אני יודעת שאמנדה וג'ייק עובדים עד מאוחר בלילה אבל איפה לאעזעל קלואי ?
'הו רגע, אני יודעת איפה' מילמלתי לעצמי ועשיתי את דרכי לבית של השכנים. "היי," השומר פנה אליי בחיוך והחזרתי לו חיוך. "מצטער על קודם," אמר מעט נבוך וחייכתי, "זה בסדר, בסך הכל עשית את העבודה שלך," השבתי בטון רגוע. "אתה יודע אולי אם קלואי פה?" שאלתי, לא בטוחה שהוא יודע בכלל מי זאת קלואי. "כן, תיכנסי," אמר בחיוך והודיתי לו.

הבית שלהם פחות או יותר כמו שלנו. מהבתים האלה שרואים במגזינים עם המדרגות הארוכות והבריכה בחצר ועוד כמה וכמה. "היי," שמעתי קול מאחורי וקפצתי בבהלה. "הו....היי," השבתי לאחר שהסדרתי את נשימתי בזמן שהוא חייך. "איימי לא?" שאל והנהנתי. "ריצ'רד?" ניסיתי את מזלי והוא הנהן. "קלואי פה במקרה? פשוט שכחתי את המפתח.." הסברתי והוא הנהן, לוקח אותי לסלון. "מה קרה פה?" שאלתי מעט מזועזעת מהשוקולד שמילא את השולחן וחלק מהקיר. "מאוד אהבנו את העוגה שלך, מאוד," ניסה להסביר אבל עדיין לא בדיוק הבנתי איך זאת התוצאה. "אז מרחתם אותה בכל פינה?" הוא ציחקק מעט. "משהו כזה, אבל את חייבת להכין להו עוד אחת כזאת" השיב ועשינו את דרכנו לחצר.