רסיסים | סיפור אהבה

פרק 11 - סערת רגשות

אור השמש חדר מבעד לווילונות, מאיר את החדר באור טבעי וחמים. הסתובבתי במיטה, מסרבת להתעורר, רוצה להישאר עוד כמה דקות בלימבו הלא ברור הזה שבין שינה לערנות.

'אני כל כך רוצה לנשק אותך.'

מילותיו קפצו לפתע במוחי, גורמות לי לפקוח את עיניי במהירות ולהתיישב במכה אחת. הסתכלתי קדימה אל הספה, כאילו מנסה לוודא שאתמול בלילה אכן קרה, שזה לא היה חלום.

הוא שכב שם. באותה תנוחה בה השארתי אותו כשהלכתי לישון. הצצתי לשעון שהראה 10:07 בבוקר. מזל שיום שבת היום ואין צילומים. הרמתי את השמיכה מעליי, קמה מהמיטה בשקט, מנסה לא להרעיש. התקשרתי לקבלה של המלון, ביקשתי שאת ארוחת הבוקר יעלו אלי לחדר, והפעם ביקשתי ארוחה לזוג.

לקחתי בגדים מחדר הארונות ונכנסתי לחדר האמבטיה, לשטוף פנים ולהחליף בגדים. כשיצאתי, מאט עדיין ישן, הפעם על גבו, שתי רגליו פרוסות על הספה, יד אחת נחה על בית החזה שלו והשנייה מוטלת מטה, קצות אצבעותיו נוגעות ברצפה.

נעמדתי מעליו, מסתכלת על פניו הרגועות, נשימותיו הסדירות, בית החזה שלו שעלה וירד באותו הקצב. השריטה נראתה אפילו יותר ברורה עכשיו באור היום. פס הדם כבר הקריש, ואני מקווה שזה לא ישאיר לו סימן. הצבע האדום, שהיה עגול על הלחי העליונה ומתחת לעין בוהק יותר מאתמול.

התיישבתי על השולחן הקטן מול הסלון, נאנחת. השיחה אתמול גרמה לי לראות אותו אחרת. פתאום גיליתי שיש שם יותר עומק מסתם שחקן טלוויזיה מפורסם. הוא לא היה כמו מה שחשבתי. תהיתי לעצמי אם סתם הצמדתי לו תווית מסוימת, כדי שיהיה לי יותר קל לא להתחבר אליו. לא להיקשר אליו.

כי על מי אני עובדת? הוא תפס אותי מהרגע הראשון. השנינות שלו, החיוך, הגומה שצצה לה רק כשהוא מחייך חיוך אמתי. פתאום שמתי לב שאני מכירה אותו. יודעת מתי הוא מחייך באמת, יודעת מה מצחיק אותו, יודעת שהוא מקצועי בטירוף ולוקח את העבודה שלו ברצינות. ואתמול גם הכרתי חלק נוסף שלו. רגיש יותר, עמוק יותר, לא שטחי כמו שרציתי להאמין שהוא. כמו שהיה לי יותר קל להאמין שהוא.

זיכרון נוסף קפץ לקדמת מוחי, בורח מהמחבוא שלו, מהמקום הנעול שלו.

'רוזי שלי. אני אוהב אותך.' כריס נשק לשפתיי. ישבנו על סיפון של סירה, באמצע הפלגה שהוא הזמין לנו. מסביבנו רק הים האינסופי, המקום שבו תמיד הרגשתי בבית. המקום שתמיד הבין אותי, הקשיב לי, ספג את הדמעות שלי. המקום בו המחשבות ברחו ממני ורעש הגלים היווה תחליף להן.

'אני אוהבת אותך יותר.' חייכתי אליו בחיוך אוהב, מאוהב, מהופנט. הוא הכול בשבילי.

'אני יודע שלא היה לנו קל. עברנו לא מעט דברים עד לנקודה שאליה הגענו.' הוא לקח את ידי בידו, מלטף אותה. 'אני יודע שלקח לך זמן לבטוח בי, ואני הבטחתי לך שאני לא אוותר עליך.' הוא לקח את ידי ונשק לה.