פתחתי את הדלת.
עיניי נפערו לרווחה, לא מאמינות לעצמן.
"שלום, חמודה."
"ג'סי?!"
"זהו שמי." היא אמרה בחיוך.
"מה את עושה פה?!" מבלי ששמתי לב, עדיין הייתי עם היד על ידית הדלת, עומדת המומה למראה של החברה הכי טובה שלי שהופיעה פתאום על סף חדרי.
"את מוכנה קודם להכניס את חברה שלך פנימה?" היא גיחכה ונכנסה, לא מחכה להזמנה, "וואו, אחותי! שיחת הווידאו שעשינו בכלל לא משתווה לאיך שזה ניראה במציאות!" ג'סי הניחה את מזוודת הטרולי הקטנה שלה ליד הספה והסתובבה אלי, מחייכת חיוך רחב, מאוזן לאוזן.
"התגעגעתי אליך כל כך!" פלטתי בחצי נשימה, ושנייה לאחר מכן כבר מחצנו אחת את השנייה בחיבוק. "איך הגעת לפה?!" שאלתי בזמן שחיבקתי אותה, שואפת את ריח הוורדים שכל כך אופייני לה מאז שאני זוכרת אותה.
"מונית, מטוס, מונית." היא גיחכה והתנתקה מהחיבוק שלנו, מביטה בי ומזיזה קצוות פוני שהתפזרו על עיניי. "מה איתך?" היא שאלה בחום.
לא עניתי לה. פשוט משכתי בכתפיי בתנועה לא מחייבת, דמעות חוזרות ועולות שוב לפני השטח.
"אני יודעת." היא מלמלה כשהייתי שוב בין זרועותיה, פולטת יבבות בכי חרישיות אל תוך צווארה.
*
"מאט התקשר אלי אחרי שיצא ממך. אמר שאת זקוקה לחברה." ג'סי סיפרה בזמן ששכבנו על המיטה שלי, היא עם ראשה על הכרית שלי ואני עם ראשי על ברכיה, "הוא היה נשמע ממש מודאג והציע שאני אגיע לביקור קצת, להיות איתך." ג'סי ליטפה את ראשי, משחקת בשערותיי.
"הוא מקסים." היה כל מה שהצלחתי לומר.
"מאוד." ג'סי הסכימה, "לא אמרת לי שאתם כל כך קרובים."
"התנשקנו." אמרתי לה פתאום, נזכרת שהיא לא מעודכנת במאורעות היומיים האחרונים.
"בסדרה?"
"במציאות."
"מה?!" ג'סי התרוממה בבת אחת, מעיפה את ראשי הצידה, "ולא סיפרת לי?!"
את החצי שעה שלאחר מכן, העברתי בלספר לג'סי את כל מה שקרה בימים האחרונים. החל מפליטת הפה של מאט לפני יותר משבועיים, ועד לנשיקה שלנו בחדר שלו, ליציאה המשותפת לפארק השעשועים עם שון, לשיחה שלנו ברכב ולכל מה שקרה היום, כשסיפרתי לו את הסיפור על אבא שלי וחלקית גם על כריס.
"את קולטת שאת בקטע עם אחד האנשים הכי חתיכים בעולם, כן?" כמובן שג'סי תתעכב על העובדה הזו מבין כל מה שסיפרתי לה, "הוא כאילו, באיזה מקום 4 ברשימת השווים של פורבס."
"את מוכנה להגיב על מה שבאמת חשוב בכל הסיפור הזה?" גלגלתי עיניים.
"ומה באמת חשוב בכל הסיפור הזה, רוז?" היא שאלה אותי, "זה שהוא מוצא חן בעינייך? זה שאת מפחדת לפתח אליו רגשות? שאת חוששת מלהיפגע? שאת רוצה לומר לו שאת לא יכולה לתת לו צ'אנס? שאת מתה מפחד לתת לעצמך להרגיש משהו למישהו שוב?"
YOU ARE READING
רסיסים | סיפור אהבה
Romance"אתה אומר שאני פוגעת בך. נחש מה, מאט. גם אתה פוגע בי. ומה שיותר מרתיח אותי זה שאני נותנת לך לפגוע בי." דממה. הוא הניד בראשו, יכולתי לראות בבירור שובל של דמעה בוגדנית שזלגה מעיניו, "להיפגע זה חלק מהעניין. זה אומר שאת מרגישה." גיחוך לא ברור נפלט מפי...