רסיסים | סיפור אהבה

אפילוג - חלק א

אז בגלל שיצא ארוך, מעלה את החלק הראשון של האפילוג כבר היום!

ומחר יעלה החלק השני :)

_____________________________

"והאם אתה מייקל, לוקח לך לאישה את נלי, לכבד ולאהוב אותה, בבריאות ובחולי, בעוני ובאושר, עד שהמוות יפריד בניכם?" הכומר הפנה את השאלה אל מייקל, לאחר שנלי ענתה על השאלה שלה ב"כן" מתרגש.

"כן." מייקל חייך ואחז בידיה של ארוסתו, שממש עוד דקה תהפוך לאשתו.

"אם יש מישהו בקהל שמתנגד לברית הנישואים הזו, שידבר עכשיו או שינצור את פיו לנצח." הכומר אמר את המשפט הידוע והמוכר לכולנו מהסרטים והעביר את מבטו על כל האורחים והמוזמנים שישבו בשורות המסודרות. דממה השתררה בהיכל.

"אז אני מכריז עליכם כבעל ואישה!" הוא אמר בקול גבוה, "אתה מוזמן לנשק את הכלה." הכומר לקח צעד אחורה, נותן מרווח למייקל שהתנפל על נלי בנשיקה חסרת מעצורים, מרים אותה באוויר ומסתובב במקומו באושר.

קמנו כולנו על רגלינו, מחיאות כפיים הדהדו ברחבי ההיכל ושריקתו של מאט שעמד לידי כמעט והחרישה אותי. מייקל ונלי אחזו ידיים והחלו לרדת מהבמה, מתקדמים למעבר שבין השורות של ההיכל. מייקל נעצר בשורה הראשונה, מחבק את הוריו ואת ג'סי שישבו שם בעוד נלי מחבקת את הוריה ושני האחים שלה בצד השני של השורה הראשונה.

מיד לאחר מכן, מייקל הגיע אלי, לשורה השנייה ועטף אותי בחיבוק מוחץ.

"מזל טוב, נשמה שלי. אני מאושרת בשבילך." מלמלתי באוזנו וזכיתי לעוד מחיצה קטנה אחת ממנו.

"תודה שאת פה." הוא חייך אלי באושר והחזרתי לו חיוך חמים. "טוב לראות גם אותך, גבר." הוא חייך אל מאט וזזתי אחורה, מפנה למייקל את הדרך ונותנת לו גישה למאט.

"מזל טוב, אחי. היה טקס מרגש." מאט חייך אליו וחיבק אותו, טופח שתי טפיחות גבריות על השכם של מייקל.

מייקל מלמל תודה והנהן בראשו אלינו לפני שהם המשיכו הלאה במסע החיבוקים שלהם, עד שהם יצאו מההיכל.

*

"הבא שמבקש תמונה, מקבל עוגה לפנים!" ג'סי צעקה על בני הדודים שלה, שהקיפו אותנו מהרגע שנכנסנו למסיבת החתונה. "יאללה, קישטה! תתפזרו. תנו לאנשים לרקוד וליהנות!" היא גירשה אותם בידיה, כמו שמגרשים עזים בתוך המכלאה שלהם.

"את לא שפויה." צחקתי בקול, כורכת את ידי סביב מותניו של מאט.

"ראית אותם?! עוד לא נכנסתם אפילו לאולם! אנחנו עדיין במדרגות בחוץ למען השם!" היא גלגלה את עינייה. "כן, ואתם מה? לא הוזמנתם, תתחפפו מפה!" היא צעקה לצלמים מאחורי גבינו, שעמדו בשורה וצלמו תמונות שלנו בכל רגע שהיינו בחוץ.