רסיסים | סיפור אהבה

פרק 26 - אפטר פארטי

פרק ארוווווך!

מקווה שתהנו לקרוא כמו שנהנתי לכתוב :)

____________

הפלאשים הרבים סנוורו את עיניי ואני דיי בטוחה שבכל התמונות אני אראה את עצמי עם עיניים וגבות מכווצים. שמלת הסאטן הארוכה והשחורה שלבשתי עקצצה על עורי, אני לא רגילה לתחושה של הבד היקר. שיערי היה אסוף למעלה, מותח את הקרקפת שלי בצורה מציקה ומעצבנת והאיפור הרב שנח על פניי גרם לי רק לרצות לשטוף את הפנים ולהוריד ממני את כל השכבות הללו.

בתור פרמיירה ראשונה שלי, אני יכולה לומר שזה לא הקטע שלי. ניסיתי לשמור על חיוך רחב חושף שיניים, ולנופף לכל עבר. השטיח האדום שלנו נפרס ממקום עצירת הרכבים ועד לכניסה, כשבשני הצדדים הוצבו מחסומים לשלל הצלמים שהגיע לסקר את ערב הקרנת הבכורה של הפרק הראשון בסדרה.

אני דיי בטוחה שהייתי היחידה שהרגישה שם אבודה. לא ידעתי מה עליי לעשות, איך ללכת, איך להתנהג. לכולם זה היה טבעי, הם כבר היו מנוסים ומתורגלים מאינספור ערבים כאלה בקריירה שלהם. הרמתי את עיניי לעבר צלם שהניף את ידו וניסה לתפוס את תשומת ליבי. הפלאש הפתאומי מהמצלמה שלו גרם לי לעצום את עייני באינסטינקט של רגע, והרמתי את ידי לגונן על פניי מהבזקי האור הנוראיים האלו. אני בטוחה שזה לא הצטלם טוב, ורואה כבר איך קומיקאים למיניהם יעשו מטעמים מההתנהגות ה'צעירה' שלי בתוכניות הטלוויזיה שלהם.

מצמצתי מספר פעמים, מנסה לראות מעבר לטשטוש הבהיר שבעיניי, כשלפתע גוף נתקל בי מאחור ומצאתי את עצמי כמעט מועדת, אלמלא ידיים חסונות היו נכרכות סביב מותניי ומייצבות אותי. שריקות וצעקות רמות נשמעו בדיוק באותו רגע משני צדיי המחסומים. כשהרחתי את הריח המוכר שהיה קרוב אלי, יכולתי להבין מדוע על ההמולה הזו פתאום.

"סליחה." מאט אמר בפנים חתומות ואני רק הנהנתי אליו, מורידה את ידיו ממותניי לאחר שהשתהו שם הרבה מעבר למה שצריך.

'מאט ורוז, תמונה שלכם יחד!!' אחד מהצלמים משמאלנו צעק וגרר אחריו שורת בקשות דומה משאר הצלמים.

מאט לקח צעד אחורה, פונה לכיוונו של הצלם שקרא לנו והניח את זרועו מאחורי גבי, כף ידו על המותן שלי. עיניי התקבעו על ידו שמונחת עלי ומשם עברו להביט בפניו המחויכות כשהוא מסתכל ישר לכיוון הצלמים.

"את אמורה להסתכל למצלמה." הוא אמר מבעד לחיוך מלא השיניים שלו, גורם לי לנער את ראשי בתנועה בלתי נראית לעין ולהביט אל הצלמים, כורכת את ידי סביב מותניו בדיוק כפי שהוא עשה ומעלה חיוך על פניי.

פוקר פייס.

*

ההתכנסות בתוך האולם ארוכה ומייגעת בדיוק כמו שצפיתי שהיא תהיה. מלבד התמונה בינינו בכניסה, לא ראיתי את מאט יותר עד שקראו לנו להתיישב באולם הצפייה לפני תחילת ההקרנה של הפרק. הוא התחמק ממני, ניסה שלא להיות בסביבתי ולא לדבר איתי מעבר למה שצריך.