רסיסים | סיפור אהבה

פרק 2 - התחלה חדשה

בבוקר, התעוררתי עוד לפני שהשעון המעורר צלצל. צחצחתי שיניים במהירות וירדתי למטה, אוכלת ארוחת בוקר בזריזות וצופה במשפחה שלי מתכוננת להסיע אותי אל נמל התעופה. חוץ מהחגים, בהם אני אחזור הביתה, אני לא אראה אותם שנה.

אני לא אראה את אמא שלי צועקת על אחי כל בוקר שיתעורר כבר כי הוא מאחר לבית ספר, לא אראה את החבר של אמא שלי חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך ונכנס ישירות למקלחת, לא אראה את בני דודים שלי הקטנים, שבאים לפחות פעמיים בשבוע לשחק עם אחותי הקטנה והכלבים שלנו.

כשהגענו אל שדה התעופה, אמא שלי כבר הייתה עם פנים רטובות לגמרי, יחד עם אחותי הקטנה. אחי היה פחות סנטימנטלי לעזיבה שלי, ודאג להזכיר לי שהסכמתי לו לעבור לחדר שלי, שהיה החדר הגדול יותר, בזמן שאני לא בבית. נפרדתי מהמשפחה שלי, מגלגלת את המזוודה על הרצפה ונעלמת מאחורי בידוק הדרכונים.

הטיסה עברה מהר כל כך, שלא הספקתי אפילו לעבור על כל התרחישים שדמיינתי לעצמי בראש, על איך שהשנה הזו תיראה. בחור גבוה ומבוגר למראה חיכה לי כשיצאתי החוצה בקומת הנחיתות בבוסטון, עם שלט שעליו היה כתוב שמי. לאחר נסיעה של כעשר דקות, הגענו למלון בו אני אגור בשנה הקרובה. המלון היה בתוך מתחם ענק שכלל גם את סט הצילום.

"תודה." מלמלתי לנהג כשיצאתי מהרכב, הוא יצא גם כן ועזר לי להוריד את המזוודה מתא המטען.

"בבקשה, מיס רוז. יש לך שעתיים להתארגן עד שיקראו לך להגיע לסט הצילום." הוא קד קידה קלה, והתקדם לעבר מושב הנהג. זה היה מוזר, בחיים אף אחד לא קד קידה עבורי.

שני עובדי הפקה פגשו אותי כשנכנסתי למלון, ביניהם גם אנני שהודיעה לי על כך שהתקבלתי לתפקיד. אחרי תהליך צ'ק אין קצר קיבלתי את המפתחות לסוויטה שלי, לא פחות ולא יותר. החדר היה ענק, בגודל של כל הסלון שלי בבית. מצד ימין של הדלת הייתה במה מעט מוגבהת שעליה הייתה מיטה זוגית ענקית מלאה בכריות. מול המיטה, מצד שמאל של החדר, היו ספה ושתי כיסאות ישיבה ליד שולחן נמוך, מן סלון פנימי בתוך הסוויטה. מול הספה הייתה תלויה טלוויזיה, ובצמוד לקיר השמאלי של החדר היו שתי דלתות, לשירותים והמקלחת ולחדר ארונות. ואוו, זה ענק.

הנחתי את המזוודה בתוך חדר הארונות, ורצתי מייד אל המיטה, קופצת עליה ושוקעת לתוכה כשידיי פרוסות לצדדים. אני לא מאמינה שאני כאן. בסוויטה מטורפת, אומרת שלום לימים האחרונים שלי בתור מישהי אנונימית. מעניין מה כריס היה אומר על זה. זיכרון נוסף עלה לי בזמן שעצמתי את עיניי לנוכח המחשבה עליו.

'אתה יודע, אני עוד אהיה שחקנית מפורסמת יום אחד.' קבעתי לו בזמן ששכבנו מחובקים במיטה שלו, רואים סרט. 'בדיוק כמו קת'רין הייגל!'

'אני בטוח.' הוא גיחך ונשק לראשי.

'תזלזל, תזלזל. אתה עוד תיראה.' הבאתי לו מרפק קטן בבטן, גורמת לו להתקפל.