רסיסים | סיפור אהבה

פרק 8- נשימות עמוקות

'אלנה.. אף אחד לא ראוי לדמעות שלך.' הוא מחה את הדמעות מעיניי.

'אני לא יודעת למה הוא מתנהג אלי ככה. מה עשיתי לו?' קברתי את ראשי בתוך החזה שלו, מחבקת את גופו השרירי קרוב אלי.

'הוא פשוט כזה. ג'יימס תמיד היה עם פתיל קצר. רגע אחד הוא יהיה בסדר איתך וברגע שאחרי זה יתהפך עליך. הוא ככה מילדות.' הוא הסביר לי, מלטף את ראשי צמוד אליו.

'אני לא יודעת איך אתם אחים.' משכתי באפי, מרימה את ראשי ומביטה בו. הוא חייך אלי חיוך חמים.

'הוא בסדר בסך הכל.' הוא נשק לראשי, משאיר שם את שפתיו לכמה שניות ארוכות.

'הוא לא, פול. הוא רע." הבטתי בעיניו באהבה. פול נאנח, מאמץ אותי שוב לחיקו בחיבוק עוטף.

'בואי לא נחשוב על אחי יותר. בואי נשכח מג'יימס, לפחות לעכשיו.'

"ו...קאט!" מייקל קרא במגפון שלו, "רוז, ליאם, אתם מעולים!"

הסתכלתי על ליאם בחיוך מרוצה, עדיין כלואה בתוך זרועותיו שמחבקות אותי. הוא קרץ לי ושחרר את אחיזתו בי, נותן לי כיף מרוצה.

"צאו להפסקת צהריים." מייקל קרא וכל הנוכחים שהיו בסט של החדר של אלנה התחילו להתפזר.

"את באה?" ליאם שאל אותי בזמן שהתיישב על המיטה שבסט, נועל את נעליו.

"כן, כבר. אני אעשה שיחה זריזה ואבוא. שמור לי מקום." חייכתי אליו ועשיתי את דרכי אל מחוץ למבנה, מחייגת את המספר של ג'סי.

יצאתי החוצה, מתענגת על השמש של תחילת הקיץ, מאמצת את החמימות שנגעה בעורי. צליל החיוג נשמע כמה פעמים אך לא היה מענה. ניתקתי את השיחה בתבוסה, יודעת שהפעם הבאה שאוכל לדבר איתה תהיה רק מחר. הבדלי השעות היו מורגשים וזה השאיר לנו שעות מאוד מצומצמות ליצור קשר אחת עם השנייה בשיחה.

'את חצופה! בטח נזרקת לישון אחרי העבודה. נדבר מחר. אוהבת!' סימסתי לג'ס.

הרמתי את ראשי בדרכי חזרה אל המבנה, כשעיניי תפסו במקרה את נעליו של מאט מאחורי מיניבוס. מכווצת את עיניי, התחלתי ללכת לכיוון המיניבוס. יכולתי לראות רק את רגליו של מאט, עומדות בפיסוק ללא תנועה. הכל בסדר איתו?

כשעקפתי את המיניבוס, עיניי נפערו בהלם.

מאט עמד שם כשרגליה של בחורה כלשהי כרוכות סביב מותניו, ידיו נחות על הישבן שלה כשגבה דבוק אל המיניבוס. זה בהחלט מסביר למה ראיתי רק זוג רגליים אחד. השפתיים שלהם נראו כאילו הן עומדות לבלוע אחת את השנייה, ובהחלט יכולתי לראות לשונות מתחככים אחת בשנייה, כל אחת מחפשת לתפוס את השליטה על האחרת.