פרק 55- בסופו של דבר (אחרון)

663 48 95
                                    


פרק אחרון.

אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע!

__________________________________________


-שבועיים וחצי לפני כן-

"רוז, אני לעולם לא ארצה שתגידי משהו כשאת לא מרגישה אותו." הוא התקרב אלי יותר, מצמצם את המרווח בנינו, "אני רק רוצה שננסה. שלא נפספס את זה, כי אני חושב שיכול לצאת מאיתנו משהו גדול מהחיים." הוא הרים את ידו השנייה והניח אותה על לחיי, כך ששתי ידיו אוחזות בפניי.

"בואי ננסה."

הוא הביט עמוק אל תוך עיניי.

מצמצתי בעיניי, מרגישה את מבטו של מאט שורף אותי מבפנים. ליבי התכווץ למשמע הכנות שבקולו, לרצון האמתי שלו להיות איתי, לאהוב אותי, לקבל אותי כמו שאני. אבל איך הוא יכול לקבל אותי כמו שאני, אם אני לא עושה את זה? איך אני יכולה לנסות אם אני מבועתת מהמחשבה שאני אפגע שוב?

"אני מפחדת להיפגע מאט, ומפחדת לפגוע בך על הדרך." מלמלתי בכאב לאחר שניות ארוכות של בהייה אחד בשנייה בדממה. הרגשתי את ליבי נמחץ בתוכי למראה הבעתו המאוכזבת של מאט. יכולתי לראות עליו שהוא ציפה לתשובה אחרת.

"ואם אני מוכן לקחת את הסיכון?" הוא שאל, לא מוותר. "תהיי מוכנה גם את?"

"אני לא יודעת אם אני מוכנה." הנדתי בראשי, "אתה יותר מידי חשוב לי. ואם ננסה וזה לא יצלח? איך נמשיך לעבוד יחד? אני גם לא רוצה לאבד אותך בתור חבר."

"אנחנו אנשים בוגרים, רוז. אם זה לא יצליח בנינו אנחנו עדיין נעבוד אחד עם השנייה ונשמור על יחסים טובים. אני בטוח."

"אבל-"

"חוץ מיזה," הוא קטע אותי, "אני בטוח שזה כן יצליח. את לא רואה את זה עדיין, אבל אנחנו נועדנו זה לזו, רוז." ובסיום המשפט הזה הוא הצמיד את שפתיו לשלי בעדינות.

חום שפתיו התפשט במהירות על שפתיי, טעם היין עוד הורגש על לשונו כשהיא פגשה בשלי. הרגשתי את ליבי מגביר את קצב פעימותיו, מאיים לפרוץ החוצה מבית החזה. ידיו של מאט עטפו את פניי כשהעביר לי בנשיקה את כל רגשותיו, לשונו מילאה את חלל הפה שלי והרגשתי את הפרפרים בבטן משתוללים, פרפרים של התרגשות. או אולי של כאב? אולי של חוסר וודאות?

הקרבה אליו השרתה עלי רוגע ואולי אפילו תקווה. הפרפרים של ההתרגשות גברו על הפחד, גם המחשבה על התחלה חדשה גברה עליו, והמחשבה על האפשרות שאולי אני אזכה פה למשהו גדול מהחיים כמו שמאט אמר, המחשבה על להיות בזוגיות חדשה גרמו לליבי להלום בפראות בתוך חזי. ככל שהנשיקה בנינו העמיקה, הפחד נדחק אחורה, ואת מקומו תפס הצורך לחוש את מאט קרוב יותר אלי. הרגשתי צורך להתעטף כולי במאט ולא לשחרר ממנו לעולם.

רסיסים | סיפור אהבהWhere stories live. Discover now