רסיסים | סיפור אהבה

פרק 23 - רסיסים

אחרי הבגידה של כריס, הרבה פעמים יכולתי עדיין לחוש את שפתיו על שלי, את הטעם המיוחד הזה שהיה לו, את חום גופו קרוב לשלי. הרבה פעמים חלמתי על הלילות שלנו יחד, על התכרבלויות, על חיבוקים חמים ועוטפים. הרבה פעמים ניסיתי להתעלם מהגעגוע לידיו המטיילות על כל חלקי גופי וגורמות לי לצמרמורות. הרבה פעמים שקעתי לזיכרונות שלי כשאני בין זרועותיו.

אף אחת מהפעמים האלה לא השתוותה למה שהרגשתי עכשיו.

כשזה קורה בפועל.

הרגשתי את ראשי מתחיל להסתחרר, רגליי איבדו מהתחושה שלהן ונאלצתי להחזיק בידיו של כריס כדי לא להתמוטט, ספק מרחיקה אותו ספק משאירה אותו קרוב אלי. אני בעצמי לא יודעת. הצמדתי את שפתיי אחת לשנייה, מסרבת לקבל את הנשיקה שלו למרות כל הפעמים שחשבתי על הרגע הזה.

התחננתי למוחי שיעזור לי להתנגד, התחלתי לחבוט על החזה שלו עם אגרופיי, מנסה להדוף אותו, להרחיק אותו ממני לפני שאני אאבד את כוח הרצון להתנגד אליו. אבל הוא לא וויתר, הוא הצמיד את שפתיו אל שלי ולא נרתע מהמכות שלי. הוא לא וויתר, ומצאתי את עצמי מתחילה לוותר. האגרופים שלי נחלשו פתאום, העוצמה פוחתת עם כל רגע שעובר, הרגשתי את הפעימות באוזניי בצורה ברורה, את דמי מבעבע בתוכי ומרתיח אותי מבפנים, שערותיי סומרות וגורמות לצמרמורות לתקוף אותי. שפתיו עדיין צמודות לשלי בעוצמה, כאילו דבק חיבר ביניהן.

ואז הבחנתי בידיי, שכבר לא היו קמוצות לאגרופים, הבחנתי בגופי שכבר לא ניסה להתרחק. מה את עושה, רוז? תתנגדי! אבל ליבי כאילו בגד בי. ואז הבחנתי בשפתיי מאבדות מהאחיזה שלהן, מתנגדות לפקודות של מוחי שאמר להן בבירור להישאר צמודות, חתומות.  בניגוד למוחי אך באותו זמן בהלימה מוחלטת לרצונו הריגעי של ליבי להרגיש שוב את כריס, שפתיי נפערו מעט, נותנות מקום לשפתו התחתונה של כריס להיכנס ביניהן.

והוא נישק אותי.

כל מערכות ההגנה שלי נטשו אותי, הרגשתי את הלבנים שמסביב לליבי נופלות אחת אחת, משאירות את ליבי חשוף ופגיע בפני כל. הרגשתי את גופי רותח למגע של ידו על גבי התחתון והוא הצמיד אותי אליו יותר, ידיי באופן רצוני-לא רצוני נשלחו אל עורפו מקרבות אותו אלי אפילו יותר. מה את עושה?! מוחי זעק עלי אבל זה כבר לא עניין אותי. השתקתי את כל הקולות שבראשי והתמסרתי למגע שלו, לשפתיו, ללשונו שמרקדת על שלי אחרי שלוש שנים שלא הרגשתי אותו.

אני מרגישה צמאה אליו. צמאה לשפתיים שלו, לידיים שלו, לטעם שלו. כריס נשען קדימה וגרם לי ללכת אחורה עד שגבי פגש את ארונות המטבח. הרגשתי שאני בוערת תחת המגע של הלשון שלו על שלי, בוערת לנוכח התשוקה הזו שהתפרצה פתאום והפתיעה גם אותי. בוערת תחת תחושת ההרס העצמי שעוטפת אותי. מוחי כבר מזמן וויתר, כבר לא צועק עלי ולא מטיח בי האשמות קשות על מה שאני עושה כרגע, כאילו הוא מכין את עצמו ואוגר כוחות לרגע של אחרי הנשיקה. עליתי על קצות אצבעותיי, נצמדת אליו יותר, מתמסרת אליו כל כולי. ידיו אחזו בשני צידיי מותניי לפתע ובתנועה אחת קלילה הוא הרים אותי על השייש של המטבח, נעמד בין רגלי הפתוחות, שפתינו לא נפרדות לרגע, בולעות אחד את השנייה.