רסיסים | סיפור אהבה

אפילוג - חלק ב

-כעבור שלוש שנים-

האורות על הבמה נדלקו וסנוורו אותי כל כך, שהייתי צריכה לצמצם את עיניי ולהרים את ידי כדי לחסום את האור. איך לעזאזל המגישים מצליחים לשבת תחת האור הזה כל יום? עמדנו מאחורי הקלעים, אני לבושה בשמלת מיני פרחונית ומאט לבוש בברמודה חומה וחולצה לבנה, יפה מתמיד, כאילו לא עברה דקה מהיום הראשון שבו נפגשנו. בזמן שעבר לא השאיר שום סימן על פניו.

"אני לא מאמינה שבמקום להיות בקצת זמן איכות יחד, אנחנו באנו לכאן." החמצתי פנים למאט ומלמלתי בשקט, בלי שישמעו אותנו. 

הוא גיחך, "עוד כמה שעות ונהיה רק אני ואת." הוא כרך את ידיו סביב מותניי והצמיד אותי אליו, "לבד." הוא קרץ לי, רומז לי למה בדיוק הוא מתכוון. 

גלגלתי את עיניי בתגובה. 

"היי! אני לא ראיתי את האישה שלי שלושה שבועות! מותר לי להתגעגע." חיוך מהפנט התנוסס על פניו, והבנתי לפתע עד כמה התגעגעתי אליו. 

 "אהא." נדתי בראשי בחיוך, "אז התגעגעת אלי או לסקס?"

"אני לא רואה איך אחד סותר את השני." הוא חייך בשובבות והצמיד את שפתיו לשלי, מעביר את לשונו על שפתיי ובדיוק ברגע שהלשונות שלנו נפגשו, נקטענו. 

"מוכנים?" עוזרת ההפקה של תוכנית האירוח נעמדה לידנו והתנתקנו מהנשיקה מובכים. הנהנו אליה והיא הסתכלה על הבמה. "השידור כבר התחיל. אלן תיכף תציג אתכם, ואז אתם נכנסים." היא הודיעה לנו.

"עוד תוכנית אירוח, אה?" מאט קרץ לי וחיבק אותי.

"עוד אחת לאוסף." משכתי בכתפיי וגיחכתי.

"ועכשיו, אני יודעת שזה מה שכולכם חיכיתם לו, ושבאתם רק בגלל זה היום ולא בגללי. אבל בסדר, אני לא אקח את זה אישית." קולה של אלן נשמע ברקע. "אז בלי הרבה מילים, קבלו את מאט סאמר ורוזלין ווסט."

שריקות ומחיאות כפיים נשמעו ברקע, ועוזרת ההפקה סימנה לנו שזה הזמן להיכנס. עשינו את דרכנו פנימה, ממאחורי הקלעים אל קדמת הבמה שלובי ידיים, כשכל אחד מאיתנו מנופף לקהל בידו הפנויה. חיבקנו את אלן כל אחד בתורו והתיישבנו על הספה מולה.

"אז! מה קורה חברים?" אלן שאלה בחיוך.

"מצוין." מאט השיב ואני חייכתי בהסכמה.

"טוב, יש לי כל כך הרבה דברים לשאול אתכם. אז בואו נתחיל!" היא מחאה כף, גוררת אחריה את מחיאות הכפיים של הקהל. "רוז, אותך גילינו לפני שלוש שנים בהפקה של רסיסים. עד היום את השם החם בתעשייה ומאז הספקת לשחק כבר בשני סרטים ובימים אלו את מצטלמת לסדרה חדשה. והשאלה שלי- את מתגעגעת לאנונימיות?"

"ואוו, אני נשמעת ממש עסוקה כשאת מציגה את זה ככה." אמרתי בגיחוך והקהל צחק, "אני לא חושבת שזה עניין של להתגעגע או לא. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית, והאהבה הזו מהקהל זה דבר מדהים שרק מעצים את החוויה הזו עבורי." מחיאות כפיים נשמעו.