רסיסים | סיפור אהבה

פרק 36 - אותה הטעות

"רוזי, את חייבת לטעום את הרביולי, זה מדהים." אמא לקחה עוד ביס גדול ומתענג מהמנה שלה, לועסת בהנאה וגורמת לחמימות להתפשט בתוכי, למרות הכעס על המלכודת שהיא טמנה לי.

"תביאי." אמרתי לה והיא הרימה מזלג עם חצי חתיכת רביולי, מכניסה אותו אל פי.

"ממ, טעים." אמרתי בזמן לעיסה, גורמת למאט לחייך אלי חיוך חמים שגרם לי להסמיק ממבוכה. שנאתי את זה.

"אפשר מהלזניה?" הוא שאל אותי, מסתכל על המנה החצי אכולה שלי.

הנהנתי באיטיות בעיניים מכווצות, מניחה שיש משהו מאחורי הבקשה שלו. אבל לא היה שם כלום. הוא באמת רצה רק ביס מהלזניה המאוד טעימה שלי.

"לחייכם." אמא הרימה את כוס היין שלה, מסמנת לנו לעשות את אותו הדבר.

"לחיי האהבה." מאט אמר בחיוך, מרים את כוסו גבוה.

גלגלתי עיניים.

"כן." פלטתי בחוסר עניין.

נקישת כוסות.

"אני כבר חוזרת." אמא הכריזה פתאום וקמה ממקומה יותר מהר מספידי גונזלס. הבטתי בגבה המתרחק בעיניים מכווצות, בטוחה שכאן כן יש מניע נסתר.

"יכאב לך הראש בסוף מכל כיווצי העיניים האלה."

"תסתום."

"רוזלין! לא ככה לאורה חינכה אותך." מאט גיחך, חושב שזה מצחיק לחזור אחרי מילותיה של אימי.

"צחוקים איתך." פלטתי בציניות, "חה. חה. חה."

הוא באמת צחק.

בקול.

"אפשר לעבור את השלב הזה?" הוא שאל פתאום כשהוא נרגע, תופס אותי לא מוכנה.

"זו חידה? כתב סתרים?" זרקתי לו בזלזול ובהבעה הכי חלולה שהצלחתי לגייס, "דבר ברור."

הוא גיחך, "בדיוק על זה אני מדבר. לעבור את השלב שאת זורקת הערות ציניות ומנסה להתחכם. למרות שאני חייב להודות שזה דיי חמוד ואני מאוד נהנה מזה." הוא לגם מכוס היין שלו נינוח, רגלו שוב מתנגשת בשלי בכוונת תחילה.

"ולאיזה שלב בדיוק אתה רוצה להגיע?" התעלמתי מההערה האחרונה שלו על כך שזה חמוד ומהניסיון הברור שלו לעצבן אותי.

"לשלב שבו אנחנו מדברים כמו שני האנשים הבוגרים שאנחנו."

"אני לא רואה פה שני אנשים בוגרים."

"מאוד בוגר, רוז." הוא גיחך, "תחייכי, מצלמים אותנו."

מתורגלת מחצי שנה של חוסר אנונימיות, חייכתי באופן כמעט אוטומטי למאט, יודעת כבר שזו תהיה עוד תמונה שתוצא מהקשרה, במיוחד לאור העובדה שזה רק אני והוא בתמונה.