*מכיל תכנים מיניים*
----------------------
הכל מעורפל. לא ברור. מטושטש.
שחור.
פקחתי את עיניי בבת אחת, מתיישרת במיטה חסרת נשימה, מרגישה את הדופק שלי מאיץ את פעימותיו עם כל רגע שעובר. הבטתי מסביבי, מבינה שאני נמצאת בחדר שלי במלון, כשעל גופי אחת מהפיג'מות שלי. אני תוהה איך הגעתי לכאן ומתי. הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שלא הרגשתי טוב פתאום.
הסתכלתי בטלפון, רואה שהשעה תשע וחצי בערב. התרוממתי מהמיטה, קוראת בדרך הודעה ממאט ששואל איפה אני. כאב ראש החל לבצבץ ברקותיי, התקדמתי אל חדר האמבטיה, פותחת את תיק התרופות שלי ולוקחת שני כדורים לשיכוך כאבים. רק לאחר שבלעתי אותם, נזכרתי ששתיתי יין לא מזמן. שיט, מלמלתי לעצמי.
הסתובבתי ויצאתי מהאמבטיה, מרגישה קצת מבולבלת, כאילו ערפל ממלא לי את הראש ומקשה עלי לחשוב בבהירות. הראיה כבר לא מטושטשת אבל זה מרגיש כאילו כל דבר אחר מסביבי כן. תחושה מוזרה עטפה את גופי, מן נימול כזה לא ברור, שמצד אחד גורם לי להיות דרוכה ומצד שני מקהה כל תחושה.
שלוש דפיקות על הדלת וחמש שניות לאחר מכן מאט פתח את הדלת, נטול חולצה כשמכנס טרנינג לרגליו. בלעתי את הרוק.
"היי." הוא חייך אלי, "בואי, כנסי."
הנהנתי בראשי, נכנסת אל החדר המוכר שהכיל בתוכו כל כך הרבה רגעים שלנו ביחד. הנשיקה הראשונה שלנו, הנשיקה האמתית ולא במסגרת הסדרה, הפעם הראשונה שישנתי אצלו בחדר כשנרדמתי, עשרות ערבי כיף שהעברנו פה. מצאתי את עצמי מחייכת לחלל החדר, כמו מטורפת שמתרפקת על זיכרונות עבר רחוקים אך עם זאת קרובים.
"רוז?" מאט התקרב אלי, מניח יד אחת על הכתף שלי, מסובב אותי להביט בו.
"אמרת לי שאני כל הזמן בהתלבטויות ושהוא כל הזמן במחשבות שלי." התחלתי לומר וראיתי את הבלבול על פניו רק גדל, "ואתה צודק. זה באמת ככה."
"טוב שאת מודה בזה." הוא אמר בטון קשוח, לסתו מתהדקת.
"אתה צודק בהכל. וכן, אני פוגעת בך. לא בכוונה אבל אני פוגעת. כי אני לא יכולה לנסות שום דבר חדש כשאני עדיין תקועה בעבר." עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה, "וזה משתלט לי על החיים ואף אחד לא שם לב לזה חוץ ממך. כלומר, שמים לב, אבל רק אתה הצלחת לחדור את החומות המזדיינות האלה שבניתי." פקחתי את עיניי, "ואתמול והיום.. אני רוצה את זה, מאט. את האושר הזה. הנורמליות. לא לפחד מעוד התקף מעבר לפינה." מלמלתי במהירות, אולי יותר לעצמי מאשר למאט שנותר קפוא במקומו, "אז אני הלכתי לסגור את זה, לסגור את התקופה הזו מאחורי. ועכשיו.. עכשיו נוכל לנסות. לנסות באמת הפעם."
YOU ARE READING
רסיסים | סיפור אהבה
Romance"אתה אומר שאני פוגעת בך. נחש מה, מאט. גם אתה פוגע בי. ומה שיותר מרתיח אותי זה שאני נותנת לך לפגוע בי." דממה. הוא הניד בראשו, יכולתי לראות בבירור שובל של דמעה בוגדנית שזלגה מעיניו, "להיפגע זה חלק מהעניין. זה אומר שאת מרגישה." גיחוך לא ברור נפלט מפי...
