*לפני שנתיים*
טעות.
לוקח חצי דקה לעשות אותה וחיים שלמים לתקן אותה.
"שיט, רוז!" כריס התנתק מהבחורה, אמילי מסתבר, וכיסה את עצמו במצעים. במצעים שאני קניתי לנו ליום האהבה לפני כחודשיים.
"יש לך חברה?!" הבחורה השתנקה כשראתה אותי, מרימה את השמיכה ומכסה את גופה העירום.
"רוז, רגע זה-"
"זה לא מה שאני חושבת?" קטעתי אותו. "קלאסי." גיחכתי במרירות לפני שהסתובבתי ורצתי את המדרגות למטה בעיניים מטושטשות מבכי, לוקחת את התיק שלי וטורקת את הדלת אחרי.
רצתי אל הרכב, נכנסת אליו כשדמעות זולגות מעיניי וליבי מאיים לפרוץ החוצה. הנחתי את ידיי ואת ראשי על ההגה, מרגישה את הדמעות מרטיבות את המכנס השחור שלבשתי. לא הצלחתי לנשום, ניסיתי לשאוף אוויר אך כלום לא נכנס פנימה. רציתי לצעוק, להרביץ, לקלל, אך שום מילה לא הצליחה לצאת מפי.
התחלתי להתייפח על ההגה, כתפיי רועדות והמצח שלי כבר מתחילה לכאוב מהשענות על ההגה, אבל זה היה כלום לעומת הכאב שחשתי בלב. הדקירות שפילחו אותו, הרסיסים של הלב השבור שלי שמתחילים להתפשט בכל גופי ולפצוע אותו מבפנים, בכל גיד, איבר ותא.
'את כל כך טיפשה!' התחלתי לצעוק על עצמי ולחבוט בהגה בידיי. 'מטומטמת! תמימה! נאיבית!' דפקתי את ידי על ההגה עם כל מילה שנפלטה מפי בצרחה רמה, בשארית כוחותיי. הרגשתי חסרת כוחות, זרמים עוברים בגופי מהרגע בו ראיתי את כריס, עושה את הדבר היחיד שהוא הבטיח שלא יעשה, הדבר היחיד שבגללו כל כך פחדתי להכניס אותו לליבי.
YOU ARE READING
רסיסים | סיפור אהבה
Romance"אתה אומר שאני פוגעת בך. נחש מה, מאט. גם אתה פוגע בי. ומה שיותר מרתיח אותי זה שאני נותנת לך לפגוע בי." דממה. הוא הניד בראשו, יכולתי לראות בבירור שובל של דמעה בוגדנית שזלגה מעיניו, "להיפגע זה חלק מהעניין. זה אומר שאת מרגישה." גיחוך לא ברור נפלט מפי...
