"אני רוצה להגיד לכם שאני מתרגש. עברה כמעט חצי שנה מאז שהגענו לכאן, ואתם הבחירה הכי טובה שיכולנו לעשות לסדרה הזו. אני גאה בכל אחד ואחת מכם." מייקל אמר מילות פרידה לפני היציאה שלנו לפגרה, "אני רוצה לשבח במיוחד את רוז שלנו פה, שזה התפקיד הראשון שלה, והיא עושה אותו אפילו יותר טוב ממה שדמיינו לעצמנו."
מחיאות כפיים הדהדו באולם הכנסים במלון. ליאם חיבק אותי חזק אליו ושרק בקול, גורם לכולם לצעוק ולמחוא כפיים אפילו חזק יותר. הרגשתי מובכת כל כך, כל העיניים היו עלי ויכולתי לראות את החברים שלי, שהפכו למשפחה בזמן הזה, מריעים לי על העבודה הקשה שלי.
"תזכרו כולם, ב-1 לספטמבר אנחנו מגיעים למלון 'פלאסיו' להקרנה חגיגית של הפרק הראשון של 'רסיסים'. עד אז, לכו, תיהנו, תנפשו, תעשו חיים, ותחזרו אלינו בחתיכה אחת מוכנים לעוד חצי שנה של כיף!" מייקל הרים את כוס השמפניה שלו וכולנו אחריו, מריעים לכבודו ושותים את השמפניה שלנו.
אכלנו מהבופה שהיה פרוס לכבודנו באולם, שתינו ממבחר האלכוהול והיין שהגישו לנו, רקדנו קצת למוזיקה שהפעילו לנו ברמקולים ובעיקר התרגשנו. התרגשנו מעשייה של חצי שנה ומהחופש שלנו. רוב השחקנים חוזרים לבתים שלהם, להיות קצת בחיק המשפחה, כמו קרוליין וליאם. אני הודעתי לג'ס שאני אגיע אליה לחופשה של שבועיים, ואז אחזור למלון, אהנה קצת מבוסטון ואכיר אותה. אני כאן חצי שנה אמנם, אבל עדיין לא יצא לי לטייל פה.
"לילה טוב חברים. נתראה עוד חודש." ליאם קרץ לנו ויצא מהאולם, אחריו פרשה גם קרוליין ועוד כמה שחקנים, אנשי הפקה וצלמים.
"רוצה לקחת קצת אוכל לחדר? לנשנש יותר מאוחר?" מאט שאל אותי והנהנתי, מסתכלת על המבחר הגדול שפרוס לפנינו.
מילאנו שלוש צלחות גדולות ועשינו את דרכינו אל הקומה שלנו. עברו שבועיים מפליטת הפה של מאט. מייקל כמובן לא שם לב לדבר, מבחינתו זו הייתה טעות תמימה, קרו לנו המון מקרים בהם אמרנו בטעות את השמות האמתיים אחד של השני, אני בטוחה שחלק מהקטעים האלו גם יראו אור באיזה פרק פספוסים או מאחורי הקלעים.
אבל לא פליטת הפה הזו. גם אני וגם מאט ידענו שיש פה משהו מעבר. אחרי כמה שניות של דממה בינינו, בהן עינינו היו מקובעות אחד לשנייה מאט גיחך ואמר 'שיט, התבלבלתי'. אך יכולתי לראות על פניו שזה לא היה זה. הרגשתי שזה לא היה זה. ואם לומר את האמת, אני גם שכחתי שזו סצנה בכלל. הקרבה אליו, הנשיקה איתו, זה הרגיש אמתי כל כך.
פלאשבק מהסצנה עלה במוחי כשנכנסנו למעלית.
'את לא. את רוצה את זה בדיוק כמוני, ראיתי את זה עליך היום בבוקר.' הוא אמר פתאום, משחרר את אחיזתו בידי והפעם מתמקם לעמוד ממש מולי, אצבעותיו מסיטות את קצוות הפוני שנפלו על עיניי.
YOU ARE READING
רסיסים | סיפור אהבה
Romans"אתה אומר שאני פוגעת בך. נחש מה, מאט. גם אתה פוגע בי. ומה שיותר מרתיח אותי זה שאני נותנת לך לפגוע בי." דממה. הוא הניד בראשו, יכולתי לראות בבירור שובל של דמעה בוגדנית שזלגה מעיניו, "להיפגע זה חלק מהעניין. זה אומר שאת מרגישה." גיחוך לא ברור נפלט מפי...
