רסיסים | סיפור אהבה

פרק 54 - גמילה, חלק ג

"ומשם כבר הכל התחיל להשתפר. ההתקפים התחילו להיות בתדירות נמוכה יותר." אמרתי בחיוך, שמחה על הדרך הארוכה שעברתי.

"אני שמח לראות אותך מחייכת." הפסיכולוג אמר לי, עיניו מצטרפות לחיוך האותנטי שלו.

"נזכרתי ביום בו גיליתי על הנשיקה של מאט." שיתפתי אותו, "ביום שבו לגמרי שחררתי מהכל והחלטתי לתת הזדמנות למאט."

"זה היה טריגר משמעותי להחלמה שלך. משם ההתקדמות שלך הייתה מהירה ומשמעותית." הפסיכולוג חייך אלי בחום.

"הוא היה הטריגר המשמעותי. אני פה היום בזכותו."

"את פה היום בזכותך, רוז. אני צריך שתביני את זה ותזכרי את הנקודה הזו לאורך כל הדרך שלך הלאה. כן, למאט היה חלק משמעותי בזה, אבל זו את שנתת לזה לקרות. זו את שצלחת את זה."

הנהנתי בחיוך חם, "בזכותי." חזרתי אחריו.

-שבועיים וחצי לפני כן-

"רוז, אני רוצה שתלכי לחדר העריכה לראות עם סנדי את הסצנה שצילמנו אתמול. היא אומרת שמשהו שם לא הצטלם כמו שצריך, תראי מה את חושבת. אני הולך איתך בעניין." מייקל ביקש ממני באחת מהפסקות המנוחה שלי בין הסצנות.

הנהנתי אליו ועשיתי את דרכי אל חדר העריכה. זו פעם ראשונה שאני נכנסת לכאן וזה ניראה מדהים. עשרות מסכים נפרסו בצורת ח'ית כשמול כל עורך יש שני מסכים, שתי מקלדות, רמקולים שלא יביישו מערכת קולנוע ביתית ועכבר אלחוטי. סנדי ישבה ממש ליד הדלת כשלצידה יושב עורך נוסף.

"היי סנדי." נגעתי בכתפה ובירכתי אותה לשלום.

"היי רוז, מה קורה? בואי, קחי את הכיסא של ג'ון שם." היא הצביעה על הצד השני של החדר ועשיתי את דרכי לשם, מגלגלת את הכיסא ומתמקמת בין סנדי לבין העורך שישב לידה, שאין לי מושג מה שמו.

"אז מה צריך לראות?"

"בסצנה שצילמת עם קרוליין וג'רמי, יש קטע קצר שקצת רואים לך את התחתון כשאת שוכבת על המיטה. אמרתי למייקל והוא משאיר את זה לך, שתחליטי אם זה עובר מבחינתך." היא הריצה את הסצנה מתחילתה והראתה לי בדיוק איפה התחתונים שלי נחשפים.

"אפשר גם לצלם את זה מחדש, אין בעיה. לשיקולך."

"ואם פשוט כשקרוליין מדברת נעשה זום עליה, במקום לראות אותי על המיטה בפריים רחב?" הצעתי רעיון.

"אני צריכה לשאול את מייקל אם זה בסדר מבחינתו בפריים. תמתיני, אחייג אליו." סנדי אמרה ויצאה מהחדר כדי לא להפריע לשאר העורכים.

נשענתי אחורה על הכיסא, מביטה על המסכים של העורך שישב לידי. זו נראית עבודה ממש מעניינת. לסדר את כולם, לחתוך קטעים ולהדביק אותם מחדש, לתקן סאונד ולהוסיף אפקטים. זה מגניב, אבל רק למי שאוהב את זה ומתחבר לזה. עבורי למשל, זה לגמרי היה יכול להיחשב כסיוט.