רסיסים | סיפור אהבה

פרק 39 - לא מובן מאליו

-כמה שעות קודם לכן-

18:30

כריס:

מזל טוב אהבת חיי. יום הולדת 23 שמח.

הסתכלתי על ההודעה יותר זמן ממה שרציתי. היא התקבלה בדיוק ברגע בו נכנסתי לחדר שלי אחרי הפרידה מאמא וג'ס, שאני עדיין לא מאמינה שהיא טסה עד לפה לכמה שעות בשביל להפתיע אותי ביום ההולדת שלי. אני ומאט הורדנו אותן בשדה התעופה, ואחרי פרידה ארוכה שכמובן כללה גם דמעות, הן טסו בחזרה הביתה.

פתחתי את הטלפון, נכנסת להודעה ומביטה בה. אותה הודעה שאני מקבלת כבר שלוש שנים ברצף, כשרק הגיל משתנה בה. עיניי התמקדו בעיקר על המילים אהבת חיי. הוא בהחלט היה אהבת חיי. ראיתי את העתיד שלי איתו, רציתי שהוא יהיה האבא לילדיי, ראיתי אותנו מזדקנים יחד באהבה. אבל לו היו תכניות אחרות.

לאחר התלבטות ארוכה החלטתי לשם שינוי שהפעם אני עונה.

18:37

רוז:

תודה, כריס.

מצאתי את עצמי יושבת על הספה, מרותקת אליה, לא יודעת מה לעשות. אני יודעת מה אני רוצה, אבל אני לא בטוחה שאני יכולה. כשחזרנו למלון מאט הציע לי לבוא אליו לחדר, לראות סרט ולבלות את הערב יחד. סירבתי לו בנימוס בטענה שאני עייפה ומוצפת מכל היום הזה.

זה היה שקר.

רציתי לחשוב קצת. לעכל את ההפתעה ליום ההולדת שלי, יום ההולדת הראשון מאז גיל 20 שחייכתי וצחקתי ונהניתי בו. מצאתי את עצמי מתנגדת לדחף שהיה בתוכי ללכת למאט ולהצמיד את שפתיי לשלו, מנסה לדחוק את ההתרגשות והפרפרים בבטן רק מהמחשבה עליו ועל העיניים הנוצצות מאושר שעיטרו את פניו כל היום הזה. ניסיתי לדחוק את זה כי אני לא יכולה לעשות לו את זה, להמשיך לפגוע בו כשאני עדיין בלופ בלתי נגמר של חששות. צליל הודעה נכנסת החזיר אותי ממחשבותיי.

כריס:

תודה שענית לי. זה לא מובן מאליו אחרי כל מה שהיה.

ופתאום הכל היה ברור כשמש. כאילו התפקחתי הרגע מלילה של שכרות ואיבוד חושים, רק שהלילה הזה נמשך עבורי כבר שלוש שנים שלמות וכואבות. זה לא מובן מאליו. בהחלטה של רגע קמתי מהספה נחושה בדעתי. החלפתי את שמלת המיני מהמסיבה בזריזות ויצאתי מהחדר.

***

דפיקות בדלת.

נשימה עמוקה, עשר שניות בפנים, נשיפה ארוכה.

דלת נפתחת.

נשימה עמוקה, עשר שניות בפנים, נשיפה ארוכה.

"רוז?" הוא הסתכל עלי בהלם, עיניו פעורות בבלבול.