קוראים לי רונה שכטר.
אני גרה במרכז הארץ, גדלתי בצפון. לאבא שלי קוראים חי, בעבר הוא היה שחקן כדורסל, היום הוא מדריך כושר ומרצה.
לאמא שלי קוראים נילי, היא מרצה לחינוך לגיל הרך.
יש לי שני אחים גדולים, ברק - אחי הבכור, הוא איש קבע בצבא.
לאחי השני קוראים יוגב, הוא עורך דין, הוא החכם במשפחה. וגם הומו.
ואני - רונה.
השתחררתי לא מזמן, רגע לפני גיל 22, מיציתי את השירות הצבאי אחרי קבע קצר.
אני לא גבוהה, אני אפילו נמוכה, אבל אני לא קומפקטית.
אני מתנדנדת בין מידה 36 ל-38 במכנסיים, בדרך כלל בחולצה אני אקח M או S ובנעליים אני 37.
יש לי חזה גדול, ישבן חמוד ובטן שאני חשה כלפיה רגשות מעורבים.
היא מעולם לא הייתה שטוחה וכנראה גם שלעולם לא תהיה, אני משתדלת לאהוב ולשמור עליה קטנה ככל שניתן.
השיער שלי נע בין הגוון הבלונדיני לשטני, בין החלק לגלי. העיניים שלי חומות ודי רגילות, יש לי לחיים די שמנמנות וגומת חן אחת גדולה בצד שמאל ואחת קטנה יותר בצד ימין.
לחברות הכי טובות שלי קוראים יובל ובר, אנחנו הכרנו בצבא ככה שאין לנו סיפור מרגש על חברות אמיצה ששרדה עוד מימי גן חרצית.
שירתנו יחד והן השתחררו קצת לפני.
בר הייתה שמנמנה וקצת יותר נמוכה ממני, אבל מתוקה ויפיפייה להפליא.
יובל לעומת זאת, הייתה גבוהה, רזה וחטובה, היו לו עיניים כחולות וגדולות, אף קטנטן ושיער שוקולדי גולש. היא הייתה יפיפייה אמיתית שאפילו אמא שלי ניסתה לשדך אותה בעבר לאחי ברק.
החיים שלי בדרך כלל מצחיקים, ואני לא אשקר שאת הפדיחות בדרך כלל אני עושה.
*
בשעה שיובל, בר ואני ישבנו בגלידרייה הנחמדה שאימצנו בתקופה האחרונה, הטלוויזיה שדלקה מעל לדלפק השירות הפיקה רעש כמעט ובלתי נסבל.
בר קיללה בשקט כשהלשון שלה נכוותה מהקפה הרותח שלה, צחקקתי ברשעות בוחשת את הסוכר בתוך הקפה שלי, יובל לעומת זאת הייתה עסוקה בנייד שלה, בזמן שטיפות המים שטפטפו מהקפה הקר שלה הרטיבו את מכנסייה.
״אני חושבת שאני צריכה נייר,״ היא הסיטה את מבטה לרגע מהנייד אל ידה הרטובה שאחזה בכוס הגבוה ומיד אחר כך הניחה אותה על השולחן.
אני ממהרת לעטוף את ידה באחת המפיות שקיבלנו, בר עדיין אוחזת בלשון שלה בכאב ואני תוהה ממתי הקפה הזה כל כך מר לי.
״בינגו!״ יובל קוראת פתאום, גוברת אף על הרעש שמפיקה הטלוויזיה וגורמת לנו להביט בה בבלבול, ״הסופש הזה, 27-29 לחודש, קדימה תשריינו!״ היא מאיצה בנו.
״את עדיין בזה?״ אני מנענעת את ראשי בתסכול, יובל מהנהנת נמרצות, ״ככה חוגגים לך שחרור אחרי תקופה כל כך ארוכה בצבא,״ היא קבעה מגוללת במסך הפלאפון שלה.
