״זהו? אז החלטת שנמאס לך?״ אני מרגישה שיפוטיות מצידה של בר וזה גורם לי לנעוץ בה את מבטי העצבני.
אני נזרקת עם גבי על המיטה שמאחוריי, ״החלטנו ביחד.״ אני אומרת ובוהה בתקרה שמעליי.
״מה הוא אמר?״ שאלה בר בחוסר אמון, היא הבינה לבד כבר מה קרה.
הסתובבתי על הצד כך שיכולתי להביט בבר שישבה על קצה המיטה שלי.
״לא משהו מיוחד, פשוט שהכל בסדר.״ אמרתי באדישות, בר העבירה את ידה בשיערה בחוסר סבלנות.
״את תמיד ממהרת להספיד קשרים, למה החלטת שנגמר? מה רצית? שיריב איתך בטלפון?״ שאלה בכעס.
״זה בכלל לא קשור בר.״ אני מתרוממת על המרפקים שלי בעצבנות, ״אין לי כוח לדבר על זה, את יכולה בבקשה לספר לי על דביר?״ אני שואלת בחוסר סבלנות.
״אין לי מה לספר,״ עכשיו תורה של בר להישכב על גבה בחוסר מעש.
״נראה לי שכדאי שנספיק להיות חברות.״ אני אומרת, בר מסובבת אליי את ראשה ואני פורצת בצחוק.
״חתיכת מטומטמת.״ אני מטיחה את הכרית שלי בפניה, מה שגורם לה לפלוט צעקה קטנה.
״את מתה, זהו.״ בר מתרוממת מהמיטה ואני בורחת לסלון, בר תמיד מחזירה לי חזק יותר ואני אף פעם לא לומדת, תמיד זה נגמר בבכי.
אני חולפת מול הטלוויזיה הדלוקה בדיוק כשאני מזהה את הפרצוף של הבחור הנודניק שלא מניח למחשבות שלי מרוח עליה.
אני נעצרת וכשאני מסמנת לבר עם ידי להיות בשקט היא נעצרת גם היא ושתינו מביטות בטלוויזיה בריכוז.
״להקת הבנים המצליחה נמצאת בשיאן של הופעות בכל רחבי הארץ, בנות ישראל אתן יכולות להיות רגועות כי שלושת הגברים בהחלט רווקים ונראה כי הם לא מפסיקים לבלות.״
על המסך רץ סרטון של החבורה במסיבה ועוד תמונות נוספות שלהם, ומבלי להישמע קנאית, לא חסרות בנות סביבן.
״מעניין מה יש ליובל להגיד על זה.״ אני אומרת בשקט, אני מרגישה שבר מביטה בי בבלבול ואני מביטה בה בשאלה חזרה.
״כן? מה דעתה של יובל?״ היא שואלת לא מבינה, אני מושכת בתכפיי ״את יודעת, בגלל ניק.״ אני מסבירה את עצמי בטיפשות.
״כן, אני הבנתי אותך.״ היא ביטלה אותי במהירות ״לך אין דעה בעניין,״ היא הוסיפה בשאלה, ״לי? ממש לא.״ אני אומרת בזלזול ומסתובבת כל המטבח.
אני מוציאה מים קרים מהמקרר ומוזגת לי אל כוס מים, ״את יודעת רונה, זה שאכפת לך מזה לא אומר שאת פגועה.״ אני שומעת את קולה של בר מאחוריי.
