אני חוזרת אל השולחן ובן ודור מחייכים אליי, ״איפה דין?״ הם שואלים בסקרנות ״הוא בשירותים, תכף מצטרף.״ אני מתרצת במהירות ומתיישבת בכחכוח גרון מאולץ.
שוב אותן עיניים מפחידות נעוצות בי, ואולי זה הביטחון שאני חשה עכשיו אחרי הרגע עם דין בשירותים, העובדה שהוא גורם לי להרגיש יפה ועוצמתית יותר, אבל הפעם אני כבר לא משפילה את מבטי.
אני מרימה לכיוונה גבה והיא מגחכת בזלזול ומחזירה את מבטה אל כוס הבירה שלה שהיא גומרת בשלוק אחד ארוך.
״תגיד, מי אלה הבנות?״ אני בועטת ברגלו של בן מתחת לשולחן, אני מחווה עם ראשי לכיוון שלושת הבנות שיושבות במרכז השולחן ובן מהנהן בהבנה.
״זאת שקרובה אלייך זאת שני, חברה של דור. זאת שלידה זאת מיקה, חברה ילדות שלנו.״ הוא ממלמל בקצרה ואז מבטו נח על הבחורה עם העיניים המלוכסנות, היא משוחחת עם זוג הבנות שמולה, שני ומיקה, היא צוחקת בקול ונראה שכל העיניים בשולחן נשאות אליה בהערצה.
״וזאת נעמה.״ בן אומר בהססנות, הוא בוחן את תגובתי ואני מכווצת את עיניי בבלבול, אני אמורה להכיר?
״היא גם חברה של מישהו כאן?״ אני שואלת בסקרנות, בן מגרד בעורפו במבוכה ומגמגם לרגע, ״לא. זאת אומרת, היא חברה שלנו מאז.. מאז שהיא ודין יצאו.״ בן מביט לכל מקום רק לא עליי.
אני מניחה את הכוס שלי על השולחן, ״וואלה? כמה זמן הם יצאו?״ אני שואלת בקלילות מזויפת, לרגע אני מרגישה כמו סטוקרית, אבל זה לא מאוד מעניין אותי כרגע. אני נחושה לדעת עכשיו אפילו יותר למה הבחורה הזו נועצת בי מבטים מפחידים מהרגע שהגעתי ולמה היא לא מספיקה להסתכל על דין.
״אני חושבת שמכיתה י׳ וגם קצת בצבא.. ארבע שנים?״
ארבע שנים.
אתה חתיכת בן זונה דין.
בן קולע בדיוק לנקודה הכואבת בלב שלי, אני מחייכת לרגע, מעין צחקוק מובס יוצא ממני ואני מעבירה את מבטי מהבחורה אל בן ״זאת אותה אחת שהייתה שרה והוא היה מאוהב בה?״ אני שואלת אמנם בלחש אך ישנו שמץ של כאב בקולי.
״אז הוא סיפר לך עליה.״ בן נושף בהקלה, ״סיפר, לא הרבה.״ אני משיבה ביובש, בן נע במקומו בחוסר נוחות.
״תשאלי אותו עליה, אני בטוח שהוא יספר לך עוד.״ בן מנסה להתחמק מהשיחה שהתפתחה ביננו ואני מנסה לחייך אליו חיוך שמשדר ביטחון, ביטחון שאין לי.
״בנוגע למה?״ אני מרגישה את הצל של דין מעליי והוא מתיישב לצידי על הספסל, הוא מעביר את מבטו החשדני ביני לבין בן ואני מצמידה את שפתיי לקו דק.
