״עוד חמש דקות, שכטר.״ דין מהדק את ידו שכובלות את אגני אליו וקובר את ראשו בשיערי, אני נאנחת ושלוחת את ידי אל השעון המעורר שלי שמצלצל כבר בפעם השנייה.
״תישאר לישון, נדבר בצהריים.״ אני נושקת ללחיו ומנסה שוב לחמוק מידיו החמות שמרתקות אותי אל המיטה.
ידו של דין נכרכת סביב שורש כף ידי ומושכת אותי בחזרה אל המיטה הנעימה שלו, ״נו דין, אני באמת חייבת לזוז.״ אני קוראת בחוסר סבלנות.
דין פוקח את עיניו היפות באיטיות ומניח נשיקה מגושמת על שפתיי ״ואני חייב לספוג עוד קצת ממך.״ הוא משיב בצרידות בוקר.
״אין סיבה שתקום כל כך מוקדם, תחזור לישון ונדבר כשתתעורר.״ אני מעבירה את ידי על לחיו, עיניו כבר עצומות ונחירות חלשות נפלטות משפתיו שפעורות מעט באופן מתוק.
האחיזה שלו על ידי אט אט נחלשת ובקושי רב אני מצליחה להתנתק ממגעו הממכר, ״יום טוב, אני אוהב אותך.״ אני שומעת קריאה ישנונית מחדר השינה כשאני עומדת לצאת ממנו.
אני מגחכת בשקט והולכת אל חדר השירותים.
אני מבחינה בג'ינס ובפוטר שהשארתי בחדר המקלחת לאחר שלבשתי את חולצתו של דין כיוון שלא תכננתי להישאר לישון כאן הלילה.
אני מתלבשת ומסניפה לרגע את חולצתו של דין, אני עוצמת את עיניי ומנסה לדמיין לאין הערב הזה היה מוביל אותי אם לא הייתי מגיעה הנה, אם דין לא היה שופך פניי את ליבו, אם לא הייתי מתעוררת באמצע הלילה, אם דין לא היה מתעקש לדבר על הכל כאן ועכשיו.
אני מצחצחת שיניי במברשת השיניים שנחה לצד שלו בכלי שקנינו יחד באיקאה ומחייכת אליה בטיפשות.
מכינה לי קפה בכוס חד פעמית וכבר יוצאת אל הרכב שלי, אני יודעת שצפויה לי שיחה ארוכה עם אמא שלי וגם עם יובל ובר.
כשאני מגיעה אל החנייה שמחוץ לבית שלי אני מוותרת על להיכנס אל היחידה שלי ומתוך הרגל של התקופה האחרונה אני נכנסת אל הבית שלי.
אני נכנסת אל המטבח ואמא שלי שעומד לצד הכיור מעיפה בי מבט קצר ושבה לרחוץ את הכלים.
״זה נראה שלא בלית הלילה במיטה שלך.״ היא מציינת, אני מכחכחת בגרוני ומתיישבת על האי ממול לכיור.
אמא שלי מנערת את ידיה ונשענת גם היא על האי תוך ניגוב ידיה במגבת שתלויה על אחד הכיסאות הגבוהים.
״ישנו יחד.״ אני מתוודה בביישנות, אמא שלי מהמהמת ואני נאנחת מתוחה מעט ״דיברנו על הדברים, הוא התנצל.״ אני מספרת בקצרה.
״אמרתי לך שהוא יתנצל.״ אמא שלי מיד מציינת ואני מגחכת בשקט ״הוא היה מקסים, אמא. הוא היה כזה רגיש.״ אני אומרת בחלמוניות, אמא שלי ממצמצת מספר פעמים.
