התעוררתי במיטה שאינה מוכרת לי.
צמרמורת לא נעימה עברה במורד עמוד השדרה שלי ושיניי החלו לנקוש מקור.
שמיכת פיקה דקה כיסתה את פלג גופי התחתון בעוד ידו של דין עטפה אל המותן שלי.
הפנתי את מבטי אל הבחור היפייפה ששוכב לידי, הפה שלו היה פעור במעט והבלורית שלו נפלה על הפנים שלו בצורה כל כך מתוקה שרציתי להרים אותה למעלה.
הוא היה נראה שלו, וזה חימם את הלב שלי.
השתחררתי מזרועו של דין שכבלה אותי אל המיטה בעדינות והוא בכלל לא הרגיש בכך, השמיכה שכיסתה את שנינו הסתבכה בין רגליו.
לרגע חשבתי עם להעיר אותו ולהתחפר תחת הזרועות הנעימות שלו, כמו שעשיתי לפני שהלכנו לישון.
לבסוף התרוממתי לישיבה וכפות רגליי נגעו בפרקט שבחדרו, התכווצתי קצת כשגל קור תקף אותי ופתאום הצטערתי שלא נשארתי תחת השמיכה וניסיתי להירדם בכל זאת.
הפלאפון שלי היה זרוק על הריצפה ושמחתי שהוא לפחות שימש לי אור קטן אחרי שדין דאג להחשיך את החדר לחלוטין כי טען שרק ככה מסוגל להירדם.
חייכתי לעצמי כשנזכרתי איך דין העיף אותו לרצפה אחרי שטען ש״החברות שלך מפריעות לנו להשלים פערים.״ ואז שב לנשק את שפתיי ברעב.
השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, כתבתי להן שנשארתי לישון אצל דין ואפרט מחר, בר כתבה לי הודעות נאצה עצבניות בעוד יובל שלחה לבבות מאוהבים.
צעדתי אל המטבח ומזגתי לי כוס מים, הבית היה זר לי, ולרגע התגעגעתי לבית הישן של דין.
שקית הקרטון החומה שהכילה בתוכה את כל החפצים של דין עדיין נחה לצד דלת הכניסה ואני שקעתי בה במבטי.
מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מגיעה הנה אתמול ודורשת את הדברים שלי חזרה, אם הייתי ממשיכה לחכות לדין שיסגר על עצמו כבר.
לרגע אני כועסת על עצמי שסלחתי לו, הייתי צריכה ללכת מכאן ולא לתת לו את עצמי כל כך מהר, שוב.
בדיוק ברגע הזה האור הקטן שבמטבח נדלק ואני מסיטה את מבטי אל המתג.
הבחור שגורם ללב שלי להשתולל נשען לצד הקיר כשהוא לבוש רק בטרנינג, לעזאזל הוא חלומי.
״חשבתי שהלכת.״ הוא ממלמל בצרידות ואני מחייכת אליו חיוך קטן, מנסה להתעלם מהחמימות שמתפשטת בי שהוא קם לחפש אותי.
״הערתי אותך?״ אני שואלת בלחש, למרות החשיכה עיניו החומות של דין מביטות בי בחמימות, הוא משפשף את פניו בעייפות והשיער שלו פרוע על ראשו בצורה סקסית.
״קמתי ולא היית לידי.״ הוא פולט ושוקע במבטו בריצפה המטבח, אני צועדת לכיוונו ומעבירה את ידי בשיערו, הוא לוכד את מבטי עם עיניו ואני מרגישה שהרגליים שלי הופכות לג׳לי.
