אני משתדלת שלא לדבר הרבה עם סער במהלך המשמרת.
לשנינו אין מה להגיד, היום הולדת שלו הייתה בסך הכל כיפית למרות בתקרית במטבח, הוא קצת בהאנגאובר ואני בכאבי ראש אחרי השיחה עם יובל במטבח.
״אני מצטער על מה שהיה עם דן.״ סער קוטע את השקט ששרר ביננו, אני מרימה את מבטי מהפרוורים שבדיוק אספתי בקצה הדלפק ומביטה בו בבלבול, לא בטוחה שמבינה למה התכוון.
״הבחור ש..״ הוא מתחיל ואני מיד מבינה ״אה, כן.״ אני אומרת בלחש, ״זה בסדר, לא קרה כלום.״ אני אומרת בלחש.
״הבנתי ממנו שהוא די התפוצץ שם.״ סער מגחך בחוסר הומור, אני מושכת בכתפיי ״לא ממש, סתם לקח קצת קשה, זה לא ממש עניין אותי.״ אני אומרת בלחש ומעיפה את הפרורים אל הפח.
״בכל מקרה, אני מקווה שזה לא הרס לך את אתמול, שמחתי שבאת.״ הוא אומר בילדותיות, אני מחייכת אליו וכורכת את ידי סביב גבו.
״בטח שנהנתי, גם יובל, היה ממש כיף.״ אני אומרת והוא מלטף את שיערי.
״היא בדוק תפוסה?״ סער שואל בספקנות, אני מגחכת בשקט וצובטת אותו בבטנו, הוא מתנתק ממני במהירות ותופס את ידי בכוח.
״משוגעת.״ הוא אומר בכאב ואני מפנה לכיוונו אצבע שלישית וניגשת אל הקופה.
״היי, איך אני יכולה לעזור?״ אני שואלת מבלי להרים את ראשי מהקופה.
״אולי תתחילי ב-׳היי יהב, מה נשמע?׳״ אני מרימה את ראשי, כמעט מבועתת מהקופה, חיוך זחוח, שיער קצוץ ופנים חלקות.
כן, זה בהחלט האקס הלוחם שלי.
״אמריקנו בבקשה.״ הוא מוסיף באגביות.
״היי, מה אתה עושה כאן?״ אני מחייכת אליו מופתעת, יהב צוחק ומותח מעט את צווארו, ״באתי לשתות קפה.״ הוא אומר בקלילות.
אני מכווצת את עיניי בחשדנות, מבלי להעליב את בית הקפה, אני יודעת בדיוק איפה יהב גר, והקפה הזה לא שווה את המרחק שהוא צריך לעשות עד כאן.
״כנראה שהוא צריך להיות ממש טעים.״ אני פולטת בספקנות, מבהירה לו שזה מאוד לגיטימי.
״את לא שותה כאן קפה?״ הוא מגחך, אני אפילו לא מחייכת לכיוונו, רק מתעסקת בהזמנה שלו ומושכת בכתפיי בחוסר עניין.
״את עדיין בקטע של אספרסו, כפית סוכר, המון קרח וחלב?״ הוא שואל ואני מרימה אליו אך מבטי המעוות.
כן, קוראים לזה קפה קר.
״וואו, אתה זוכר איך אני שותה את הקפה שלי.״ אני ממלמלת מופתעת, יהב נשען מולי על הדלפק ואני לוקחת צעד אחד לאחור.
מערכת היחסים ביננו נגמרה יפה, היינו חברים טובים לפני שהיינו בני זוג וזאת הייתה בדיוק הבעיה במערכת היחסים שלנו, כי גם כשהיינו זוג לא הרגשתי אליו משיכה רומנטית, רק חברות טובה.
