אני מאתרת בשניות את דין, וזה לא כי אני מחפשת אותו, זה כי הוא נשען על הקיר שנמצא ליד השירותים.
יובל נפרדת ממני במבט מזהיר ואני מתקדמת לכיוונו, כשהוא מבחין בי הוא מתיישר ומגרד בעורפו בחוסר נוחות.
״זה קטע לעמוד מחוץ לשירותי נשים?״ אני שואלת בציניות, דין מכווץ את פניו בבלבול וכשאני מחייכת אליו הוא מגחך בשקט ומפנה את מבטו הצידה.
״רציתי לראות שהכל טוב איתך.״ הוא אומר ומפנה את מבטו חזרה אליי, אני נושכת את שפתי התחתונה בהתרגשות, אין לי מה להגיד - כשהוא מקסים אז הוא מקסים.
״רוצה ללכת לשבת עם הבנים?״ אני שואלת בנחמדות וכבר מסתובבת אך ידו של דין נכרכת סביב שורש כף ידי ומושכת אותי חזרה אליו.
״הכל בסדר?״ הוא שואל ומניח את ידו על הלחי שלי, אני מרגישה את פניי מתחממות מהקרבה שנוצרה ביננו ואני מהנהנת במהירות מבלי לחשוב פעמיים, מזכירה לעצמי שאנחנו נהנים עכשיו ורבים אחר כך.
״תגידי לי אם קרה משהו, בסדרי?״ הוא מביט בעיניי בדאגה, אני מחייכת אליו ומהנהנת שוב, הפעם ביותר ביטחון.
דין ואני מתקרבים אל ניק, יובל וכפיר שעומדים יחד עם אנשים נוספים שאינני מכירה.
״היי, לא שמענו ממך מאז הדרמה האחרונה.״ כפיר כרך סביבי את זרועו, גיחכתי מבוישת, איך אפשר לשכוח את דרמת האלרגיה, הריב עם דין במיון וההברזה שלו מהחזרות.
האמת שכפיר היה באמת מתוק, הוא דאג לשליח לי הודעות ולהתעניין בשלומי אחרי ששמע מדין מה קרה וזה לגמרי גרם לי לחבב אותו יותר מרגע לרגע.
״מה קורה?״ אני שואלת בנחמדות, כפיר מושך בכתפיו ומוריד את ידו מכתפי, ״הכל אותו חרא.״ הוא אומר מגחך, אני מעקלת את פניי בבלבול וחובטת בבטנו ״אני מקווה שאתה ציני.״ אני פולטת וכפיר מגחך ביובש.
״נראה שמישהו זקוק לתשומת לב.״ כפיר מכחכח בגרונו ומחווה עם ראשו לכיוונו של דין שנשען על אחד מכסאות הבר הגבוהים ומתעסק בנייד שלו.
רציתי לצחוק ולהגיד לו שזה בסדר כי זה מה שעשיתי לאורך כל הערב, חוץ מזה שזה מה שדין עושה בדרך כלל, עומד באדישות ומתעסק בנייד שלו.
״אני לא חושבת,״ אני פולטת במרירות ומסרבת לגשת אל דין, נכון שהחלטתי שלא להתווכח על הדברים הערב, אבל זה לא אומר שאני צריכה להתרפס על הבחור.
״הוא כזה אדיש, אני לא מבין איך את יכולה לסבול אותו.״ כפיר מגחך ומנענע את ראשו בתסכול, אני שותקת לרגע ומושכת בכתפיי ״לא יודעת, הוא לא היה אדיש כל כך מולי.״ אני אומרת בלחש.
זה לא היה לגמרי נכון, דין היה אדיש ואהבתי את האדישות שלו, זה איזן אותי, הוא היה המפלט שלי כשהרגשתי שהכל אינטנסיבי מדי סביבי, וכשהרגשתי שאני צריכה שיצא לרגע מהאדישות שלו ידעתי שאני צריכה להתקשח מולו.
