אני מפנה את כל השולחן מהאשפה שהצטברה עליו בזמן שדין דואג לרחוץ את המנגל.
כל הבנות נרתמות עבור הנקיון בעד רק מספר גברים מסייעים גם כן, בעוד השאר כבר יושבים על הדשא ומדברים על דברים לא חשובים.
״אם זה היה דור הייתי מסרסת אותו,״ שני מעירה בזמן שמעבירה סמרטוט על השולחן, היא זורקת מבט לעבר חבורת הבנים הבטלנים ואני מגחכת בשקט.
״תאמיני לי, אני לא מבינה איך אפשר לצאת עם מישהו כזה.״ אני לוחשת לשני וקושרת שקית אשפה נוספת.
״בן! תרים את התחת שלך ותבוא לזרוק את הזבל!״ צעקתה של מיקה גורמת לי ולשני לצחקק, מכל הבחורים שישבו בחוסר מעש היא הפנתה את כל זעמה על בן שנימי אתר אשו ביאוש וקם על רגליו בחוסר חשק.
״הם יהיו ביחד בסוף, או שהם יריבו לנצח.״ שני פולטת בקלילות ואני מפנה אליה את מבטי, לא ידעתי שיש דברים מתחת לפניי השטח.
״איפה זורקים את השקיות?״ קול חד ומקפיא נשמע, אני מסיטה את מבטי אל נעמה שעומדת מולי ומול שני, היא מפנה את מבטה אך ורק אל שני ואוחזת בידה שקית מלאה בלכלוך.
״תביאי לי, אני אקח הכל תכף.״ אני מושיטה את ידי, נעמה מניחה את השקית בידי והולכת מבלי להעיף בי מבט.
״כל הכבוד לך, אני לא בטוחה שאני הייתי יכולה להתמודד במצב שלך.״ שני ממלמלת לעצמה ואני נושפת בשקט. זה עד כדי כך ברור?
״את מתכוונת לדין ונעמה?״ אני שואלת, הלב שלי חש בדקירה קטנה כשאני אומרת את צירוף השמות שלהם יחד בקול. דין ונעמה.
שני מהנהנת בחוסר ריכוז בעודה מסדרת את הכיסאות אחד על השני, בן מסמן לה לעזוב את הכסאות ומתחיל לערום אותם יחד במהירות.
שני מושכת בכתפייה ״תראי, זה לא פשוט. הם היו ביחד תקופה ועדיין נפגשים, צריך לסמוך ממש על בן הזוג שלך בשביל שזה ירד בגרון.״ היא קולעת בול לנקודה הרגישה ואני בולעת את רוקי באיטיות.
שני ואני מפנות יחד את שקיות האשפה אל הפח הגדול שנמצא במרחק של כמה דקות הליכה מהמקום.
״זה יהיה שקר אם אגיד שזה לא מפריע לי, יותר מזה - זה גרר ריב.״ אני מספרת בכנות, שני מהנהנת בהקשבה ואני ממשיכה;
״אבל אני אוהבת אותו. מה אפשר לעשות? אין לי שום סיבה שלא לסמוך עליו,״ אני מסבירה ומחייכת בעצב, ברור שעדיין צובט לי בלב. הפחד וחוסר הביטחון לגביי הנוכחות שלה.
״אם זה חשוב, אז שתדעי שבכל התקופה שיצאתי עם דור לא ראיתי בינהם יותר מדי אינטרקציה.״ היא אומרת ואני מחייכת בהקלה. כן, זה חשוב.
״אבל יפה שאת סבלנית אליה, למרות המבטים המפחידים שהיא נועצת בך,״ שני דוחפת את מרפקה אל צלעותיי ואני פוערת את עיניי בחיוך מרוצה.
