נחירות שקטות נפלטו מפיה של בר, הפנתי את מבטי אליה, היא נשפכה לגמרי ברגע שהגענו למלון, אפילו לא חלצה את נעליה או החליפה למכנס שינה נוח יותר.
יובל יצאה מחדר המקלחת, מגבת עטפה את שיערה וחלוק גדול נכרך סביב גופה, היא נחרה בגיחוך כשהבחינה בבר, צחקתי גם אני בשקט וטפחתי על ראשה מספר פעמים ביאוש מבלי להפריע לשנתה יותר מדי.
יובל קיימה את ההבטחה שלה והייתה בבית שלי כל כך מוקדם שכמעט ולא הספקתי להיפרד מאבא שלי, אמא שלי כמובן קמה לפני שהתעוררתי וציידה אותי במים וכריכים, שעכשיו נזכרתי שאני צריכה להשליח לפח אחרת יעלו עובש בתיק הגב שלי.
״ננוח שעה ונצא,״ יובל הכריזה והתמקמה מול שידת האיפור שאלתרה לעצמה בחדר השינה המשותף שלנו.
״לאן את רוצה לצאת?״ שאלתי לא מבינה, השעה 12:00 בבוקר, בחוץ חם בטירוף, אני הייתי בעד לאגור כוחות לערב או במקסימום לרדת לבריכה שבמלון קצת.
״לא יודעת, אולי לים, אולי לקניון.״ היא מלמלה לעצמה בזמן שמרחה קרם על פנייה, ״הקרם הזה ממש שומני, העור שלך אפילו לא יבש.״ אני אומרת באגביות מצביעה על הקרם שמחזיקה בידה, יובל מושכת בכתפייה וממשיכה למרוח אותו על פנייה.
״רוצה קצת?״ היא שואלת ומסתובבת לאחור להביט בי, אני מנענעת את ראשי בשלילה, בעבר לקחתי רקוטאן, העור שלי נוטה להיות שומני וברוך השם בכיתה ט׳ נפרדתי מכל הפצעונים שלי. חוץ מזה שהיה לי עור רגיש, גיליתי את זה בצבא ומאז השתמשתי במוצרים קבועים.
״קניתי כרטיסים למסיבה היום,״ היא מתיישבת בשולי המיטה מולי, אני מהנהנת, ידעתי שיובל לא תניח לנו לנוח ולו לרגע אחד, אם זה היה תלוי בה היינו מבלות כאן שבועיים.
אפילו לא שאלתי איפה, אני אף פעם לא הכרתי מסיבות או מועדונים, מאוד נהנתי ללכת, בטח שעם יובל ובר, אבל אף פעם לא הייתי זאת שמוצאת את המקום וגוררת אחריה את כולם.
״אולי כדאי שנעיר אותה, שתתחיל להתארגן.״ אני מסיטה את מבטי אל בר, שהתהפכה על הצד השני, יובל מניחה את ידה בעדינות על זרועה.
״בר, קומי.״ היא מנערת אותה בעדינות, ״נו יאללה, הבנו את ודבירי חגגתם בלילה, קדימה לקום שנחגוג גם היום.״ יובל ממשיכה לנער את יובל בקצת פחות סבלנות, בר פולטת אוויר בתסכול.
״את והעיניים שלך על דביר, בסוף ניפרד.״ בר פולטת ומתהפכת על גבה, אני מוחצת את לחייה בין אצבעותיי ומכווצת אותן, ״אתה ילד חמוד.״ אני אומרת לה ומשחררת את לחייה באהבה.
״אולי נישן ונקום בערב?״ היא שואלת בעצלנות, ״די, בר!״ יובל תופסת באחת הכריות ומעיפה לתוך הפנים של בר, בר מתרוממת עצבנית ״די יוב אל תגזימי,״ היא אומרת באזהרה, אין מה להגיד, בר עצבנית ויובל מעצבנת.
