אני הולכת הלוך ושוב בתוך היחידה הקטנה שלי בחוסר שקט, יובל בוהה במסך הפלאפון שלי, מגדילה ומכווצת את התמונה שלה ושל ניק שפורסמה לא מזמן.
״את חושבת שיצאתי שמנה?״ היא שואלת בשקט ודוחפת את הפלאפון אל פרצופה של בר.
״מעניין אם היא מתעייפת,״ אני שומעת את בר ממלמלת בשקט, אני מרימה אליה את מבטי ומגלה כי היא ויובל מביטות בי בתהיה ודבריה של בר היו מכוונים בעצם כלפיי.
״אם את מרגישה כל כך רע, פשוט תכתבי לו הודעה.״ יובל אומרת בפשטות, כן כאילו שזה כזה פשוט.
״אין לי מה להרגיש רע, בסך הכל אמרתי את מה שהרגשתי.״ אני מתגוננת בפני עצמי, בר מגלגלת את עיניה ״ועל הדרך התלוננת שהחיים שלו פשוטים יותר משלך.״
״זה לא נכון.״ אני מוחה, בר מושכת בכתפיה, ״אני לא הייתי שם, אבל נשמע שהדין הזה בחור ממש נחמד. חוץ מזה שאני מכירה אותך, לא היית
מתעכבת על זה כל כך הרבה אם לא היית מרגישה אשמה.״ היא אמרה נשענת על הספה מולי.
זה נכון, לא הייתי לוקחת את זה כל כך קשה אם לא הייתי מרגישה שיש לי אשמה בסיטואציה שנקלענו אליה.
יובל הנהנה בהסכמה ואני העברתי את מבטי בין שתיהן ״איך זה הגיוני שאני משתפת אותו בבעיות שלי ואז צריכה להתנצל?״ אני תוהה בכעס.
״רוני, את לא צריכה כלום. אתם יצאתם בקושי פעמיים, אם זה גדול עלייך כל הסיפור הזה זה לגמרי לגיטימי לעצור.״ יובל מניחה את הפלאפון בצד סוף סוף ומרימה את מבטה אליי.
״זה לא קשור לכמה זמן אנחנו מכירים.״ אני נאנחת בכעס, גם אם לא היינו מכירים בכלל, הרגשתי שהצטיירתי כחסרת רגישות, קנאית, ילדותית וצרת עין. וזה מה שישב עליי.
פתאום המחשבה לחתוך את הקשר ביני לבין דין הפחידה אותי, לא חשבתי שהוויכוח הזה כל כך מרחיק לכת.
״אפשר לספר על ניק?״ אני שומעת את יובל מצייצת בהססנות, אני מהנהנת במהירות ומתיישבת בספה הצפופה בינה לבין בר בשביל לשמוע מפיה של יובל על מאורעות אמש.
בר מכחכחת בגרונה - ״אגב, התחת שלך יצא שמן בתמונה.״
*
דין ואני לא דיברנו אחרי מה שקרה אתמול.
לקחתי לתשומת ליבי את השיחה עם בר ויובל, באמת לא הייתי נתקעת על זה אם לא הייתי מרגישה שפעלתי לא נכון, אני אתנצל ואעשה את שלי, אוריד ממני את המועקה הזאת ואעבור הלאה.
רונה
׳אתה עסוק?׳
אני בוחרת שלעשות את השיחת התנצלות הזאת באמצע משמרת ערב, בשביל שאוכל להעסיק את עצמי עם הלקוחות במקום לחכות במתח להודעה שלו.
דין
׳לא, הכל בסדר?׳
אתה יכול להיות קצת פחות מקסים? אני פשוט מנסה לכעוס עלייך.
