״רונה,״ אני מכווצת את פניי בכאב.
ליטופים עדינים על ראשי גורמים לי להאנח בשקט.
״שכטר,״ אני פוקחת את עיניי באיטיות, ידו של דין בוחלת מללטף את ראשי והוא מחזיר אותה לחיקו.
אני מביטה בדין שעכשיו יושב על ידי על הספה, ״נרדמנו.״ הוא אומר בשקט.
״אוף,״ אני ממלמלת ומניחה את ראשי על כתפו בעייפות, ״תלכי לישון.״ הוא אומר בלחש, אני מרימה את ראשי ממנו ונעמדת על רגליי, מבטו של דין שעדיין ישוב על הספה עוקב אחר תנועותיי.
״תגיד שאתה רוצה ללכת.״ אני אומרת בילדותיות, דין מצקצק בלשונו ״נו אל תהיי ילדה קטנה.״ הוא אומר בחוסר סבלנות, אני קצת מתעצבנת ומבלי לשים לב אני עוברת למצב התקפה.
״אם זה מפריע לך אתה לא חייב לדבר איתי.״ אני פולטת בארסיות, אני מסתובבת ומתקדמת חזרה אל הבית כשהשמיכה שניב התכסה בה קודם לכן בידי.
בכלל צחקתי, אבל לפעמים אני יכולה להתחמם כל כך מהר שהשטות הכי קטנה יכולה להפוך מבחינתי לוויכוח אמיתי.
״רונה,״ אני שומעת את התבוסה והיאוש בקולו של דין, אני מתעלמת ממנו ומנסה לקפל את השמיכה ברישול.
אני מכירה את עצמי, אני סתם במצב של כעס ולא משנה מה הוא יגיד עכשיו אני אתעצבן.
״רונה.״ הוא לוקח את השמיכה מידי וזורק אותה על הספה, גם ככה לא הצלחתי לקפל אותה כמו שצריך.
אני נאנחת ונשארת עם גבי אליו, עד שהוא מניח את ידו על מותני ומוסבב אותי אליו, אני לא אומרת דבר ומשלבת את ידיי על חזי בקרירות.
״מה יש?״ הוא שואל בשקט, העייפות בעיניו מתחלפת במבט רך וחם.
״כלום, אני מצטערת. תשכח ממה שאמרתי.״ אני מבקשת, אמנם אני באמת מתחרטת על מה שאמרתי, אבל אני עדיין לא מצליחה לשחרר את המבט הקשוח בעיניי.
״הכל טוב?״ הוא רוכן עם ראשו לכיוויני, אני מהנהנת במהירות ומפרקת את הקשר שבין ידיי באיטיות.
״את מרוחקת.״ הוא קובע, אני נשענת עם גופי על גופו וכורכת עת ידיי סביב בטנו, ידו של דין עוזבת את מותני ועולה אל ראשי, מצמיד את ראשי בעזרתה אל חזהו.
״בבקשה תדברי איתי.״ הוא לוחש לאוזני כשאני לא מגיבה לו, אני מרחיקה את ראשי ממנו במעט, בשביל להרים אותו כך שאוכל להביט בעיניו.
ידו של דין עוברת אל צווארי והאגודל שלו מברישה את הלחי שלי בתנועות איטיות.
״הכל בסדר, באמת.״ אני אומרת בכנות, אבל שוב, הכל מרגיש לא בסדר. פתאום יש בי רצון להתנגח עם דין, אני לא יודעת למה אני כועסת עליו פתאום, בלי שום סיבה.
״סליחה שאני ככה,״ אני אומרת בכנות, אני מותחת לכיוונו חיוך קטן ומאולץ, דין לא קונה אותו.
