״לחייב על אותו כרטיס?״ אני שואלת בנחמדות, הבחור מהנהן נמרצות ואני מביטה בבחורה שעל ידו חובטת בכתפו.
״תן לי לשלם הפעם, גיל.״ היא אומרת נבוכה, אני מחייכת אליה ומעבירה את הכרטיס.
הזוג עובר לשבת בפינה מבודדת במסעדה בזמן שאני ממתינה להזמנה שלהם שתצא.
הם נראים בתיכון, החיוך שלי יורד באיטיות כשאני נזכרת בבן הזוג שלי מהתיכון, זה נשמע כמו הדבר הכי שטחי בעולם, אבל בתחילת הקשר שלנו הוא לא היה נותן לי לגשת בכלל לקופה.
כסף זה לא הכל, אבל אין ספק שאם היה משהו שהוא היה טוב בו, זה לגרום לי להרגיש נסיכה.
אני מציצה בפלאפון שלי ורואה שקיבלתי הודעה מיובל.
יובל
׳הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא להופעה שלהם הערב׳
׳נפגשנו אתמול אבל בקושי הספקנו להיות יחד, הוא מיהר לחזרה׳
׳אגב, את ממש לא סיפרת לי איך היה עם הגיטריסט׳
׳טוב אני מרגישה שאת עסוקה ואני מציקה לך׳
׳תתקשרי אליי שאת מתפנה׳
׳אני חברה במצוקה את חייבת לענות לי׳
׳בר חברת אמת׳
׳בבקשה תעני לי כבר׳
׳הוא שואל אם אני באה, אלוהים למה כל הדברים הרעים קורים לי???׳
עברו כמה ימים מאז שחזרנו לאילת, אני חזרתי לעבוד בבית הקפה, לא יצא לי לספר לבנות איך הייתה הפגישה שלי עם דין, בעיקר כי יצאתי ממנה בתחושה מוזרה.
נהנתי איתו, אבל זה יהיה שקר להגיד שהאנשים שכל פעם הגיעו באמצע לא גרעו מההנאה שלי.
לא דיברנו מאז, דין ליווה אותי חזרה לבית המלון, הוא אמר שהיה לו כיף והתנצל שוב שהוא צריך ללכת, הוא אפילו לקח את המספר פלאפון שלי אבל מאז לא דיברנו אפילו לא פעם אחת.
לעומת זאת היחסים בין יובל לניק מתקדמים יפה, הם בילו יחד את הערב האחרון שלנו באילת ואני יודעת שהם מדברים הרבה במהלך היום.
הערב קבעתי עם בר אצלי, נראה שיובל עסוקה הערב גם ככה.
׳אני בעבודה, תגידי לו שאת באה, אני אדבר איתך אחר כך.׳
אני מרכזת את כל האינפורמציה שיש לי להעביר ליובל להודעה אחת ומניחה את הפלאפון חזרה מתחת לדלפק.
