בדרך לבר הספקתי להבין שמדובר בבר שדין וחבריו היו נוהגים לשבת בו עוד שהיו נערים, הוא אומר שהם נפגשים שם הרבה למרות שכמעט כולם כבר לא גרים ברחובות.
דין חונה את הרכב באיזה מגרש חנייה צדדי, הוא נעמד לצידי ואני מרגישה את הלב שלי חודל מלפעום כשהוא אוחז בידי, משלב בידו ומוסבב אותי במהירות.
אני מסתחררת וכמעט מועדת בזמן שאנחנו מתקדמים יחד אל הבר שהיה יחסית מואר ומלא. ציפיתי למשהו שכונתי וקטן.
״את יפה.״ הוא משחיל ומניח נשיקה על שיערי, אני רק נושקת לחזה שלו בהכרת תודה דרך החולצה הלבנה שלבש.
הוא לא מבין כמה משמעות יש למילים שלו.
דין נכנס ראשון ואני בעקבותיו, המקום יחסית רועש ומואר באורות צהובים, נוכחות מאסיבית של עץ וכמעט על כל השולחנות יש כוסות בירה.
״הינה חברים שלי,״ דין רוכן אל אוזני ומתקדם אל תוך הבר, אני נדחקת אחריו בין האנשים עד שאנחנו מגיעים אל מה שנראה כמו שולחן פיקניק גדול.
לא נראה כי כל היושבים בשולחן שמים לב להופעתו של דין, ומי שכן שם לב מחייך וקורא לו בהתלהבות ובכך גורם לכל יושבי השולחן להבחין בנו.
אחד מהבחורים קם ממקומו, הוא ודין מחליפים כיפים גבריים שכאלה ומתחבקים בינהם.
הבחור מסיט את מבטו אליי ואני מיד מחייכת בנחמדות ״היי,״ אני מרגישה צורך להישען על כתפו של דין בביישנות, מיד ידו של דין נכרכת סביב אגני ואני כבר מרגישה בטוחה יותר.
הבחור לרגע בוחן את ידו של דין שעכשיו מצמידה אותי אל גופו והוא מחייך לרגע.
״נעים להכיר, אני בן.״ הוא מושיט לי את ידו, אני תופסת אותה בעדינות ומחייכת שוב, ״רונה.״
״שמענו עלייך הרבה.״ הוא פולט ואני מרגישה את גופו של דין מתקשח, אני מרימה אליו את מבטי, הוא לא מביט בי או בחברו בן ומהדק את לסתו בקשיחות.
״כן? מה הוא אומר?״ כני שואלת בסקרנות, דין מוריד את עיניו החומות אליי ואני מחייכת אליו בהתגרות.
״רק אם הוא יסכים לי לספר לך,״ חברו מרים את ידיו כחף מפשע, ״אין צורך.״ דין טופח על גבי בנפנוף ואני מגלגלת את עיניי בחיוך ביישני.
דין ואני מתיישבים במקום הפנוי שבקצה הספסל בזמן שחברו מתיישב מולי.
כמה בחורים מסוף השולחן קוראים לדין לשלום והוא קם בהתנצלות וניגש אליהם. אלוהים מה אתה משאיר אותי לבד?
אני מוצאת את עצמי נעה באי נוחות כשאני מציצה אל הבחור שלי מדי פעם, מתחננת שישוב ויציל אותי מה בוכה ששוטפת אותי.
״אז רונה, מה את שותה?״ בן שואל אותי בנחמדות ואני מגחכת ״בירה, אני מניחה.״ אני משיבה והוא מהנהן בהתרשמות, מסמן למלצר בידו כמה דברים ופונה להביט בי שוב.
