יובל ואני עמדנו ליד הבר, שתינו רצינו למשוך כמה שפחות תשומת לב ולצלוח על הערב הזה מבלי עיניים ותמונות מיותרות.
״מה גרם לך לבוא בסוף?״ יובל שואלת בהתגרות, אני משחקת עם הקשית בלשוני ומושכת בכתפיי, ״דין.״ אני עונה בפשטות.
זה היה הוא, פשוט הוא, החל מהדרך בה הסתכל עליי, מהצורה בה דיבר אליי, מאיך שהוא נגע בי ואיך שהרגשתי כמו הבחורה הכי ברת מזל לצידו.
״הוא די נסיכי, רונה.״ יובל אומרת בחיבה, ״כן, הוא באמת מקסים.״ אני ממלמלת בחולמניות, דין באמת טוב אליי, שזה כבר די מפחיד.
אני לא רוצה להתרגל לחיים לצידו ואז כשיגיע הסוף אני לא אדע איך להתמודד עם המצב.
״אני מכירה את המבט הזה, תפסיקי לחשוב על העתיד.״ יובל קוטעת את רצף המחשבות האיומות שלי ואני נאנחת בשקט, ״יהיה בסדר, דין ואני כרגע מסתדרים.״ אני אומרת בהססנות.
בזמן האחרון התחלתי לחשוב על מערכת היחסים שלי ושל דין, שללא ספק זקוקה לאיזשהי הגדרה, ואם לא הגדרה - אז תיאום ציפיות.
מישהו יפגע בסוף, מישהו יתאכזב ואני תמיד הרגשנית שתיקח את זה קשה ותזיל דמעה.
אני נאנחת ונשענת על הבר שלצידי, כל המחשבות האלה על דין גרמו לי לתהות לאן לעזאזל הוא נעלם, נכנסו יחד ומהר מאוד נפרדנו כי הוא נאלץ להצטרף לשאר הבנים לאיזה ראיון טיפשי.
״מה את שותה שם?״ זוג ידיים מונחות בעדינות על מותניי וגורמות לי להסתובב ולהביט בבחור שבדיוק חשבתי עליו מחייך אליי את החיוך היפיפייה שלו.
אני מסתובבת אליו לגמרי מה שגורם לו לנתק את ידיו ממותניי, אני מקרבת את הקשית שלי אל פיו ושפתיו של דין תופסות בה.
״לא משהו.״ הוא פולט בכנות, אני מושכת בכתפיי ודין לוקח מידי את הכוס, הוא מניח אותה על הבר ועכשיו שכף ידי פנויה הוא אוחז בה בידו ומושך אותי לאורך הבר אחריו לכיוון הברמן.
עד עכשיו השתדלתי לעמוד בפינת החלל בשביל לא למשוך תשומת לב אבל עכשיו אני עומדת במרכז האירוע כשידי בתוך ידו של דין.
דין אומר דבר מה לברמן שמיד מגיש לו משקה חדש לאחר פחות מדקה, דקה בה אני מנסה לאתר כמעט בבהלה את יובל מבטי שתחלץ אותי מהמצב הזה.
המשקה מוצא את דרכו אל ידי ומבטו המרוצה של דין דוחק בי לטעום אותו כבר, אני טועמת את המשקה ומחייכת בעדינות לכיוונו של דין ״כן, זה נחמד.״ אני אומרת בשקט ומשחקת עם הקשית בתוך המשקה.
״את מתנהגת מוזר,״ דין מעקם את פניו ומנתק את ידו מידי, אני ממהרת להצמיד אותה לגופי ומושכת בכתפיי בחוסר עניין.
