אני מתעוררת בקושי לקול השעון המעורר שכוון לשלוש בצהריים
דפקתי שינה טובה מאתמול בלילה ואגרתי מספיק כוחות בשביל משמרת ערב היום.
אספתי את שיערי לפקעת מבולגנת וקמתי למקלחת לצחצח שיניים.
לאחר מכן הלכתי לארון והוצאתי משם גינס כחול משופשף צמוד וחולצה לבנה צמודה.
עם זה שמתי נעליים שחורות, ופיזרתי את שיערי הארוך והגלי שהתפזר על אורך כל גבי.
שמתי טיפה מסקרה ויצאתי לסלון לנשנש משהו ויצאתי לדרך.״קדימה תלבשי את הסינר ותעלי מהר למשמרת״ פאביו המנהל שלי סינן לעברי בזלזול.
״המשמרת שלי מתחילה בדיוק עוד...״. אני ממלמלת בעקיצה ובודקת את השעון בטלפון שלי.
״שתי דקות״ אני מחייכת חיוך צבוע לעברו ומורידה אותו בשניות.
הוא מגלגל את עיניו וממשיך לעיסוקיוס
הייתי ממזמן עוזבת את המקום עבודה המחורבן הזה אם לא הייתי צריכה את הכסף.
המנהל שלי מת להעיף אותי כל שנייה ואני אפילו לא יודעת למה הוא שונא אותי כלכך, אבל אני מתגרה בו כמו סתומה בגלל האגו הנפוח שלי עד שיגיע הרגע שהוא יפטר אותי ואז אני באמת אצטער על הפה הגדול שלי.
תמיד אמרו לי שאין לי סינון בפה, וזה לא בהכרח רע תמיד, אבל אני בהחלט צריכה ללמוד לסתום לפעמים.״את היום על שולחן שבע, הם צריכים להגיע עוד עשרים דקות תערכי להם את השולחן״ פאביו זורק לאוויר ומניח לידי סינר עבודה.
״ואיזבל, בלי פדיחות עם השולחן הזה כי טעות הכי קטנה שלך ואת תראי את המסעדה רק מבחוץ״ הוא מסנן בזעם ושוב ממשיך לעיסוקיו.ערכתי להם את השולחן ועד שהם יגיעו הלכתי לטפל בשולחנות אחרים שהיו צריכים לקבל שירות.
״מלצריתת״ קול זועם צועק לעברי.
אני מסתובבת ונתקלת בפרצוף יפייפה אך זועם שמתיישב בשולחן שפאביו נתן לי אחריות עליו.
הוא כלכך יפה... אלוהים לא איזבל תתרכזי.
אני ניגשת אליהם בחיוך ומוציאה פנקס.
״שלום, אני איזבל ואני המלצרית שלכם להיום מה תרצו להזמין?״ אני שואלת בחיוך מאוס ומחכה לתשובה.
״לפני הכול... אולי את חדשה פה ואת לא יודעת או שפשוט לא יצא לך לשרת את השולחן שלנו עדיין, אבל אני מצפה ממך לעמוד פה עוד לפני שאגיע ולקבל את פניי שאני עוד עומד בכניסה״ הבחור היפהפיה אומר ומדגיש את המילה לשרת.
אלוהים אני מחזיקה את עצמי לא לערוף לו את הראש.
״אני מתנצלת, טיפלתי בשאר השולחנות אך אלמד להבא מה תרצו להזמין?״ אני שואלת שוב פעם במתיקות מאוסה רק כדי לרסן את העצבים שבתוכי.
אני נתקלת הרבה באנשים כאלה דוחים, אבל לא משנה כמה פעמים אתקל בהם תמיד אתעצבן מחדש ולא אהיה חסינה לזה.
הם מתחילים לזמר במהירות את ההזמנה שלהם, סליחה תיקון, חצי תפריט ואני בנתיים רושמת הכול.
לאחר שסיימתי לרשום הגשתי להם קנקן מים וקנקן לימונדה לשולחן וחיכיתי למנות שלהם שיצאו.
״שולחן שבע״ אני שומעת את הטבח צועק ומצלצל בפעמון שמעיד על מנות שמוכנות.
אני לוקחת את המנות ומניחה אותם בצפיפות במגש ומתחילה להתקדם לעבר השולחן שלהם.
משום מקום שנייה לפני שאני מגיע לשולחן ידי מאבדת שיווי משקל וכל המגש נופל. ועל מי? תנחשו.
בשניות אני מתאפסת על עצמי ומתמלאת פחד מהמנהל שלי כשישמע על זה ובושה מהסיטואציה.
לאחר כמה שניות טובות של הלם שלו וצחקוקים מצד חבריו, אני מחליטה להתחנן כדי שלא יספר למנהל על התקרית
״אוי פאק... שיט סליחה סליחה סליחה אני לא התכוונתי.. אלוהים אני ממש מצטערת בבקשה אל תלך למנהל שלי״ אני אומרת בתחינה.
״סליחה לא תוריד לי את הכתם מהחולצה״ .
״תני לי סיבה אחת למה לא ללכת למנהל שלך ולגרום לו לבעוט אותך מהתחת החוצה״ הוא אומר בקול מתנשא ואדיש
פאק נפלתי על אידיוט.
אני משלבת את ידי בעצבנות לנוכח המילים המתנשאות שלו ומגלגלת עיניים, אני כבר מבינה שהתחננות זה לא מה שיעזור פה
״אני ביקשתי ממך יפה ואמרתי סליחה, אני לא חושבת שאתה צריך לקחת את זה רחוק יותר ממה שזה אמור להיות, לא צריך להיות דרמה קווין״ אני זועפת פרצוף ומסתובבת ללכת
משיכה חזקה בזרועי גורמת לי לפעור פה ולנגוח בכאב
גבי נתקע בקיר שליד דלת הכניסה בחוזקה מה שגורם לי לגנוח בכאב חזק יותר ובהלה
״את חושבת שאת אמיצה גדולה?״ הוא לוחש ומתנשף לאוזני בעצבנות
״לא לימדו אותך לא לפגוע באגו של גברים?״
״את לא יכולה לדעת מה תצטרכי לעשות כדי לתקן לי את האגו שנשבר״ הוא אומר בחצי חיוך ומושך אותי מחוץ למסעדה
פאק. פאק. פאק
למה אני לא יכולה לסתום את הפה הגדול שלי?!
״מ.. מה .. מה אתה הולך לעשות לי?״ אני שואלת בפחד כשהוא אוחז בידי ומושך אותי לכיוון המכונית הגדולה והמפוארת שלו
הייתה לי תקווה קטנה שאנשים מהמסעדה שראו את המתרחש , יקומו לעזור אבל מה אני בכלל חשבתי לעצמי שהפחדנים האלה יקומו נגד היורש של המאפיה האיטלקית?
סתומה שכמוני.
״לא לגמגם, אני שונא שמגמגמים״ הוא קוטע אותי ממחשובותי בעקיצה
התכוונתי לעקוץ בחזרה אבל הוא עצר אותי בכך שהוא שם את ידו על פי בחוזקה וקירב את פניו אליו עד כדי מצב שיכלתי להרגיש את את הבל פיו
ריח של פירות יער , האהוב עלי
״אל תהיי סתומה ותעני לי, כי את תחמירי את העונש שלך..״
״בואי נעשה ככה, מהרגע שהיד שלי יורדת מהפה היפה שלך שהולכת לעשות פלאים, כל מילה שתוציאי מהפה שלך תזכה אותך בעוד יום של עונש״ הוא אומר בחיוך ועיניו נעשו רעות
אני מהנהנת בפחד וגופי הבוגד מתחיל לרעוד
הוא מגחך ומעביר את ידו על צד גופי, ממותני עד לירכי
״את מפחדת ממני?״ הוא שואל בגאווה
כן אני מפחדת ממך חתיכת טיפש
הוא פותח את דלת המכונית ודוחף אותי למושב הקדמי, הוא קושר את ידיי ורגליי מחבל שהיה באוטו וסוגר את הדלת
יופי איזבל, הפה שלך שוב הכניס אותך לצרות
״פאק אני הולך להנות איתך כלכך״ הוא נוהם כשהוא נכנס וטורק אחריו את הדלת
אני מתכוונת בפחד מנוכחתו והוא שם לב לזה.
הוא מעביר את ידו על ליסתו ומושך באצבעו את שפתי
״את נתת לי להגיע לזה״ הוא אומר בקול צרוד
הוא משחרר את ידיי מהקשר ומקרב אחת מהם לאזור מפשעתו
מאינסטינקט אני מרחיקה במהירות את ידי מהאיזור ומעיפה לו סטירה.
וכן, עכשיו הבנתי את הטעות שלי
YOU ARE READING
טעם האסור מתוק יותר
Teen Fiction״אוי פאק... שיט סליחה סליחה סליחה אני לא התכוונתי.. אלוהים אני ממש מצטערת בבקשה אל תלך למנהל שלי״ אני כמעט ומתחננת. ״סליחה לא תוריד לי את הכתם מהחולצה״. ״תני לי סיבה אחת למה לא ללכת למנהל שלך ולגרום לו לבעוט אותך מהתחת החוצה״ הוא אומר בקול מתנשא ואד...