טעם האסור מתוק יותר

ליאו(16)

הילדה הזאת עוד תשגע אותי.
היא התרוממה אחרי מהספה ורצה לחדרה.
ילדה קטנה ופחדנית שלא יודעת להתמודד.
חבל שלא השארתי את הזונות לחכות.
הטלפון שצילמת הסיח את מחשבותיי שכמו תמיד אני שוקע בהם.
אבא מתקשר.
״כן אבא״ עניתי בעייפות.
״דרייק מגיע אלייך, הוא רוצה לראות את הבת שלו״ הוא הנחית.
״מתי הוא מגיע?״ שאלתי והתרוממתי מהספה.
צלצול נשמע בדלת.
״עכשיו״ אבי אמר וניתק את השיחה.
לעזאזל אני לא יכול להתמודד עם משפחת הורלר המזדיינצ הזאת יותר.
התהלכתי בצעדים גדולים לכיוון הדלת ופתחתי אותה.
״שלום ליאו, איפה הבת שלי?״ דרייק שאל ונכנס ללא הזמנה.
כנראה כל המשפחה הזאת חסרי נימוס.
״אני אלך לקרוא לה, אבל בבקשה אל תעמוד בדלת תיכנס״ אמרתי בזלזול כשדרייק כבר התיישב על הספה.
הוא בתמורה גיחך והעביר את ידו בשיערו.
הלכתי לכיוון חדרה של לורן ופתחתי אותה.
מצאתי אותה יושבת על הרצפה עם פנים טמונות בתוך הברכיים, ובוכה.
שמעתי אותה בוכה.
אני לא יודע איך להגיב לבכי.
״לורן״ אמרתי בקול עמוק והתקדמתי לכיוונה.
היא הרימה את ראשה במהירות ומחתה את דמעותיה.
״לכי תשטפי פנים ותסדרי את עצמך, אבא שלך מחכה לך למטה״ פקדתי והיא מיד התרוממה מהרצפה.
״אבא?״ היא שאלה ועינייה נצצו משמחה.
״כן אבא.
אבל תתני לי להבהיר לך משהו״ תפסתי בידה בחוזקה וקיבלתי אותה לכיווני.
״אם מילה אחת תצא מהפה היפה שלך על התנהגותי, אני אדאג שתשלמי על זה.
ומאט ישלם על זה.
אני גבר שעומד במילה שלו, לא כדאי לך לנסות״ שיחררתי את ידה בחוזקה והיא יללה בכאב.
היא הנהנה בשקט ונכנסה לשטוף פנים ולסדר את עצמה.
ירדתי חזרה לכיוון הסלון ודרייק ישב שם חסר סבלנות ורגלו קיפצה.
״איפה היא?״ דרייק התרומם מהספה.
״היא כבר מגיעה״ אמרתי באדישות.
הלכתי לסלון והוצאתי שתי כוסות ובקבוק וויסקי.
מזגתי את הנוזל הזהוב שאני כלכך אוהב לשתי הכוסות, והנחתי על השולחן בסלון.
״תודה בן״ דרייק אמר ולגם מהמשקה.
דמי התחמם למילותיו.
שלא יקרה לי בן, אני לא הבן שלו.
אני בחיים לא יהיה קרוב להיות הבן שלו.
כיווצתי את אגרופיי לצד גופי והרגעתי את עצמי.
״תתאפק, תפרוק את זה באגרוף״ דרייק אמר במבט משועשע.
״אבא?״ לורן ירדה במדרגות עם חיוך דבילי שמרוח על פנייה.
״ילדה שלי״ דרייק התקדם לעברה במהירות וחיבק אותה.
הוא חיזק את אחיזתו בראש ונשק למצחה.
״אבא התגעגעתי אלייך״ לורן יבבה כאילו לא ראתה אותו שנים.
פאקינג יום אחד שתתבגר.
״ילדה שלי איך הוא מתייחס אלייך?״ דרייק חיזק את חיבוקו.
״הוא מתייחס אליי יפה אבא, הוא הכין לי ארוחה ענקית תוך שניות כשהייתי רעבה״ היא אמרה בחיוך שהמיס את אביה.
לעזאזל למה היא ממציאה דברים?!
״הוא נגע בך?״ אביה שאל בחשש.
״מה פתאום אבא!
הוא מכבד אותי ואת ההסכם שלכם״ היא שיקרה בלהט וגיחכה לנוכח שאלתו של אביה.
היא משקרת ממש טוב.
אפילו אני עוד שנייה האמנתי.

״למה המצאת דברים? רק ביקשתי ממך לא לספר לא ביקשתי להמציא״ מילותיי יצאו מפי מיד אחרי שאביה עזב.
״כי אני לא רוצה שתפגע בהם״ היא אמרה בקול קטן וחושש.
״אני שמחה שהצלחת להכניס משהו לתוך הראש החלול שלך״ אמרתי בזלזול והסתובבתי לדרכי.
״המקרר שלך ריק ואני רעבה״ היא אמרה בקול מפונק ומעצבן שדורש חינוך.
אני שונא פינוק.
הוצאתי מכיסי חבילת שטרות והנחתי בידה.
״לכי לסופר, תקני מה שתרצי ואל תפריעי לי״ ירקתי לכיוונה וקיפלתי את כך ידה על השטרות.
״אני לא מכירה את האזור״ היא המשיכה להתגרות בי.
״תמיד יש פעם ראשונה״ התגרתי חזרה.
״תבוא איתי לקנות״ היא פקדה שוב פעם.
אני שונא שהיא חושבת שהיא יכולה לפקוד.
״את ילדה רעה שצריכה חינוך, ובבוא היום אני אחנך אותך כלכך טוב שאת לא תנשמי בלי אישורי״ זרקתי בערסיות.
״או שתלכי לקנות לבד או שפאקינג תישארי רעבה.
אני בסדר עם שתי האופציות!״ הסתובבתי והלכתי.
הפעם קולה לא היה זה שעצר אותי, אלא יללות בכייה היו אלו שעצרו אותי.
יש לי חולשה לבכי, אני לא מגיב אליו טוב.
נעצרתי במקומי וחשבתי אם לגשת אליה, כי משום מה הבכי שלה דקר לי בחזה.
החלטתי להתקדם וללכת לבית שלי, הזירת אגרוף.