טעם האסור מתוק יותר

כריסטיאן(47)

״אני חוזר בקרוב.״  אני אומר לאנדריי שנמצא מעבר לקו.
אנדריי הוא הסגן שלי. יד ימיני, אני סומך עליו בחיי.
״תתן לי עדכון על המצב.״ אני אומר.
״הכול נשאר כרגיל כמו ביום שהלכת. כנראה שהשמועה שעזבת את מוסקבה* התפשטה מהר מדי כי ניסו לפרוץ אלינו, אבל הרגנו את כל מי שהשתייך לאותו ארגון. וזהו, לא מעזים להתקרב עכשיו.״ הוא אומר באדישות.
זה לא טוב שמנסים לפרוץ אלינו.
כשאני בסביבה לא מעזים לנשום ללא אישור, אני משליט טרור בכל רוסיה, במיוחד במוסקבה, העיר שאני מתגורר בה, אבל זה שאני מתגורר בעיר הזאת לא מונע מכל רוסיה לרעוד.
אני צריך לחזור כמה שיותר מהר, אני כנראה אצטרך לעשות את השיחה עם ולרי כמה שיותר מהר, תכננתי לתת לה זמן להתרגל ולהיקשר אליי מספיק כדי שתוכל לבוא איתי מבלי בעיה. אבל אני מבין שאין לי זמן לבזבז כי אם השמועה שניסו לפרוץ אלינו תתפשט יכולים לעשות עלינו יד אחת ותתחיל מלחמת דמים.
לא שאני מפחד חלילה, פשוט הרבה ראשים יערפו. ואין לי ראש לזה עכשיו.
״אני אחזור בקרוב, תבקש מולנטינה למלא את הארון בבגדים נשיים, משער שמידה סמול אני לא מבין בזה כלכך.
אני לא חוזר לבד.״ אני מודיע .
אני מעביר את עיניי על גופה הקטן של ולרי ששוכבת על המיטה בנחת.
שיערה הכתמתם הנוטה לאדום מפוזר על המיטה וזה המראה הכי יפה שראיתי בחיי.
״לא חוזר לבד? עם מי אתה מתכוון לחזור?״ אנדריי שואל בקול משועשע.
״אין לי זמן לזה אנדריי, תדאג למה שביקשתי. אחזור עוד מחר בלילה.״ אני אומר ומנתק את השיחה.
אני לא חוזר בלי ולרי ואקח אותה גם אם היא לא רוצה.
ברגע שאני מחליט שמשהו שלי, הוא יהיה שלי.
״מממממ״ ולרי מתמתחת על המיטה בעייפות.
״לאן אתה הולך?״ היא מרימה את עיניה אלי.
״לשום מקום.״ אני חוזר לשכב במיטה לצידה.
״תתעוררי על עצמך לוחמת, יש לי שיחה קטנה לעשות איתך.״ אני אומר ומלטף את שיערה הרך.
אני מצמיד את אפי לראשה ונותן לעצמי להסניף את ריח שיערה המתוק.

״אז... על מה רצית לדבר איתי?״ היא מתיישבת מולי אחרי שסיימה להתארגן.
״אני צריך לחזור לרוסיה.״ אני ניגש ישר ולעניין.
פנייה מתעוותות וגבותיה מתכווצות בבלבול.
״או, וואו... אמ..״ היא מגרדת בעורפה בבלבול.
״למה אתה צריך לחזור עכשיו?״ היא מוצאת את המילים סוף סוף.
״אני צריך לחזור לשגרה, לנהל את המאפייה שלי מקרוב. מתחילים לצוץ בעיות.״ אני אומר את האמת.
חוץ מזה, אני די בטוח שלוקאס רוצה את השקט בבית שלו. במיוחד שיש להם ילד עכשיו.
״אין לי כלכך מילים..״ היא אומרת בשקט ומשפילה את ראשה.
״את חוזרת איתי ולרי.״ אני אומר ברכושניות.
היא מסתכלת עליי במבט מבולבל כאילו נחתתי עליה מהירח.
״מה זאת אומרת?״
״זאת אומרת, לוחמת קטנה שלי, שאת באה איתי לרוסיה. אני יודע שאין לך מישהו להישאר פה בשבילו חוץ מסול, ותוכלי לבקר אותה מתי שתרצי. אבל את חוזרת איתי.״ אני לא נותן לה מקום להחליט אפילו.
״אני...״ אני לא נותן לה להשלים את המשפט.
״אל תסרבי לי ולרי, את צריכה אותי בדיוק כמו שאני צריך אותך, עוד לא שבעתי ממך ואני לא חושב שאשבע. את חוזרת איתי נקודה.״ אני מצמיד את שפתינו בכדי למנוע ממנה לענות. ובכן, לא רק בגלל זה.
״כריסטיאן.״ היא לוחשת מבין שפתיי.
איברי נעמד דום.
״רק רציתי להגיד לך.״ היא ממלמלת כשאני מנסה למנוע ממנה להגיד את המשפט שאני לא רוצה לשמוע.
כי היא תחזור איתי כך או כך, אני פשוט לא רוצה שהיא תסרב בצורה רישמית.
״שנייה.״ היא מנתקת את שפתינו ומצחקקת.
״רציתי להגיד לך שלא התכוונתי לסרב לך. אני רוצה לבוא איתך.״ היא מפתיעה אותי .
חיוכו נמתח על שפתיי ואני מצמיד את שפתינו שוב.
אני מפסק את שפתיה ומחדיר את לשוני אליה, זה כאילו שהיא מצחצחת שיניים עם שוקולד. היא פאקינג מתוקה.
גניחה חנוקה נפלטה מפי מבין שפתייה התפוחות.
אני נושך מלקק ומוצץ את שפתייה בתאווה שלא נראתה כמותה.
איבדנו את בגדינו מגופינו תוך שניות, בלי לשים לב.
אני מנשק את צווארה החם והיא נאנחת בהנאה.
ראשה שמוט לאחור ועינייה נעצמות.
אני ממקם את איברי בפתח איברה ומלטף עם הכיפה את פתחה, אבל לא נכנס.
״כריסטיאן. בבקשה.״ היא גונחת בתחינה ומקשיחה לי את הזין בצורה שלא ידעתי שקיימת.
״בבקשה מה?״ אני מתגרה בה.
בעצם, גם מתגרה בעצמי, כי אני לא יודע כמה זמן אחזיק מעמד.
״בבקשה, תעשה את זה.״ היא ממשיכה להתחנן.
אני שנייה מלהישבר ולחדור אלייה בחוזקה, אבל אני רוצה לשמוע אותה אומרת את זה.
״לעשות את מה ולרי? תגידי לי מה את רוצה שאעשה.״
״פאק כריסטיאן תזיין אותי.״ היא נוהמת ואני מחדיר את איברי אלייה בכל הכוח.
קירות איברה נסגרים עלי בחוזקה וחום איברה עוטף אותי.
״שיט.״ אני קובר את פניי בשקע צווארי.
איברי כאילו מותאם לשלה, אני ממלא אותה עד אפס מקום.
נישמתי נעתקת. הצרות שלה הורגת אותי.
היא מתנשמת בכבדות.
״כואב לך?״ אני לוחש לאוזנה.
״ל.. לא.״ היא אומרת בקושי.
אני נע בתוכה באיטיות מייסרת, כל מה שאני רוצה זה לחדור אלייה במהירות ולגמור בתוכה.
אבל אני מפחד מדי להכאיב לה.
מעולם לא היה לי אכפת ממישהי כמו שאכפת לי ממנה.
״כריסטיאן.״ היא ממלמלת את שמי וגורמת לי להשתגע.
אני צריך שהיא תתפתל תחתיי כמו אתמול, שהיא גמרה לי על הלשון וקימרה את גופה בהנאה בזכותי.
״תנוע, אני לא אשבר.״ היא אומרת וגופי מקשיב לה.
אני מחדיר את ידי לעורפה ומתחיל לנוע בתוכה במהירות.
תחושת אופוריה עוטפת אותי.
אני משחיל את ידי לבין רגליה ומנגן על מרכז עצביה עם אגודלי.
״כןן כריסטיאן.״ היא גונחת בקול.
אני מרגיש את איברה סוחט את איברי כשהיא מתקרבת לפורקן ואני נוהם בהנאה.
״תגמרי יחד איתי.״ אני פוקד ומצמיד את מצחי לשלה.
אני חודר אלייה מהר ועמוק יותר.
״פאאקק.״ אני נוהם כשהיא גומרת ומתפתלת תחתיי ואני משפריץ לתוכה את זרעי.
גופי נרפה על גופה ואני מתנשף בכבדות.
הסקס הכי פאקינג טוב שהיה לי בחיי.
״אני רוצה להתחתן איתך.״ אני אומר לאוזנה.
״זה לא..?״
״מהר מדי? כן.  האם אכפת לי? לא.״ אני אומר ברצינות והיא צוחקת.
״אם כך, אז נתחתן.״ היא אומרת בשעשוע.
אני אעשה לאישה הזאת ילדים.
האישה שלי.
שלי שלי ורק שלי, היא פאקינג שלי.
ולרי מלר, סליחה.. טעות שלי. ולרי פרבר, את שייכת לי.

*מוסקבה- מוסקבה או מוסקווה היא בירת רוסיה, עיר בעלת מעמד פדרלי, המרכז המינהלי של המחוז הפדרלי המרכזי ומרכז מחוז מוסקבה שאינה כלולה בו, העיר הגדולה ביותר ברוסיה והסובייקט הכי גדול שלה. נכון לשנת 2020, מתגוררים בה 12,692,466 תושבים, העיר המאוכלסת ביותר באירופה.

הסיפור ׳טעם האסור מתוק יותר׳ מסתיים עם ולרי וכריסטיאן.
תודה רבה לכל מי שקרא את הסיפור, מעריכה המון המון❤️
אם תרצו שאמשיך לדור הבא(כל הילדים הקטנים והעתידיים שמוזכרים בסיפור) תכתבו לי בתגובות.
אוהבת המון💕💕