טעם האסור מתוק יותר

כריסטיאן(45)

התיישבנו בשולחן וולרי לצידי.
״מה לשים לך?״ שאלתי אותה כשראיתי היא לא ממלאת את הצלחת.
״אני לא ממש רעבה.״ היא אומרת בשקט.
אני לא עונה לה ומעמיס את צלחתה בכל מה שאני רואה על השולחן. גבינות, חביתה, בייקון, לחמים ומאפים.
אני מניח את הצלחת העמוסה מולה והיא פוערת את עיניה אליי.
״זה יותר מדי״ היא מרחיקה מעט את צלחתה ממנה.
אני נוהם במחאה ומחזיר אותה חזרה לכיוונה.
היא מתכוונת להרחיק אותה אבל אני מקדים אותה ותופס בצלחת.
״תאכלי מה שאת יכולה״ אני מרים את המזלג ושם אותו בידה.
היא מרימה חתיכת גבינה ודוחפת לפיה בחוסר רצון.
אני לא טיפש, אני יודע שהקיבה שלה התכווצה כי כנראה קול לא הביא לה מספיק אוכל. אבל אני לא אוותר לה.
היא תחזור להרגלי אכילה שהיו לה, ולא אכפת לי כמה היא תשנא אותי בתהליך.
היא מניחה את המזלג חזרה על הצלחת ונשענת לאחור.
״אני לא רעבה יותר״ היא מניחה את ידה על בטנה בשובע.
היא אכלה פאקינג שתי ביסים.
״בקושי נגעת בזה״ סול אומרת בחשש.
היא דואגת לה.
ובצדק.
״שבעתי״ היא עונה.
״תסיימי לפחות חצי צלחת״ אני פוקד.
״אני לא יכ...״ אני מניח את אצבעי על פיה וקוטע אותה.
״את צריכה לחזור לכמויות שנהגת לאכול, אל תתנגדי.״ היא נועצת בי את מבטה ומחזירה את המזלג לידה.
היא מתחילה לאכול ומסיימת מחצית מהצלחת.
בתור התחלה זה טוב.
לא אגיד לה משהו הפעם.
״אז מה, אתם ביחד עכשיו?״ ליאו שואל בחוסר טאקט ולורן תוקעת בו מרפק, אבל לא עוברת שניה והיא שואלת גם.
״תעזבו אותם, הם יספרו כשירגישו בנוח.״ לוקאס אומר.
״אח שלי תוקף.״ הוא לוחש ותופח על כתפי בחיוך.
כל אחד מפה ראש מאפייה ועדיין הם מתנהגים כמו ילדים.
ולרי מכווצת את גופה במבוכה.
רפאל זוחל על הרצפה ונתפס ברגליים של הכיסא של איזבל.
היא מצחקקת ומרימה אותו על זרועותיה.
הוא ממלמל מילים בתינוקית ודוחף את ידיו לאוכל בצלחת של לוקאס.
״זה הבן שלך?״ ולרי שואלת בחיוך.
״כן, קוראים לו רפאל.״ היא עונה חזרה בחיוך.
ולרי מושיטה את ידה לרפאל והוא מחבק את אצבעה עם ידיו הקטנות והיא צוחקת.
לא ראיתי אותה מחייכת, טוב, מהרגע שהכרתי אותה.
ורפאל גרם לה לחייך.
ולרי מתרוממת לכיוונה של איזבל ורפאל מביט בה לאורך כל הדרך.
״אפשר?״ היא שואלת בעדינות ומושיטה את ידיה אל רפאל.
איזבל מהנהנת בחיוך חם.
רפאל מושיט את ידיו חזרה אל ולרי והיא מרימה אותו על ידיה.
״שלום לך חבר קטן.״ היא אומרת בצחקוק כשהוא מעביר את אצבעו על פנייה בסקרנות.
הוא תופס עם ידו הקטנה את אפה ומקמט אותו בעדינות.
הצחוק שלה, הדבר הכי יפה ששמעתי בזמן האחרון.
הוא משרה נחת בגופי.
רפאל צווח בתינוקית וציחקק.
הוא בהחלט אחד התינוקות הכי חמודים שיצא לי לראות.
במיוחד כשהוא גורם לולרי לחייך.
אני חושב שהגעתי להחלטה. אני רוצה שולרי תעבור איתי לרוסיה ואשא אותה לאישה.
אני אולי ממהר, אבל כשמדובר בלב שלי אני יודע.
אם הצחוק שלה זה מה שמרגיע אותי, היא צריכה להיות שלי.

״על מה אתה חושב?״ ולרי שואלת.
שנינו שכובים אחד מול השני ואני משחק בקצוות שיער כתומה מראשה.
אני מלפף אותה סביב אצבעי ומשחרר. מלפף ומשחרר.
״את תדעי כשיגיע הזמן.״ אני עונה בקול אדיש ומנוגד לגמרי מעיניי המהופנטות מהצבע המדהים של שיערה.
עינייה הירוקות הכהות משדרות כל מה שהמוח שלה מריץ והריסים הארוכות מונחות בצורה טבעית על עפעפיה.
״תנשק אותי.״ היא מפתיעה אותי.
אני יודע שהיא לא מוכנה לזה.
אני מלטף עם ידי הגדולה את צד פניה.
הגדלים של היד שלי והראש שלה מגוחכים, אני ברצינות יכול לעטוף כמעט את כולו עם ידי האחת.
״כשיגיע הזמן.״ אני חוזר על עצמי.
אני צריך שהיא תהיה איתי במאה אחוז כשנתנשק, כי זה לא יסתיים בנשיקה. וכרגע היא לא מוכנה ליותר מזה.
״תנשק אותי כריסטיאן.״ היא מבקשת שוב.
אני צריך לקבל מדליה על כך שאני מסרב לזה, כי איברי חושב אחרת ממוחי.
אני מביט על שפתייה התפוחות שמבקשות ממני למצוץ ולנשוך אותן עד שיאדימו יותר.
״את לא מוכנה לזה עדיין.״
״אתה לא יכול לדעת מה אני מרגישה, אני אומרת לך שאני מוכנה ושאני רוצה שתנשק אותי.״ היא מוחאת בכעס.
באחת היא מצמידה את שפתיה אליי.
ריחה המתוק של השוקולד חזק יותר עכשיו כשהוא על פי.
איברי מתקשח בחוזקה, נעמד כמו אבן.
אני מפשק את פיה ומחדיר את לשוני אליה, חוקר כל פינה בפיה המתוק.
כל פינה ופינה מסוכרת.
גניחה בלתי נשלטת יוצאת מפי מבין שפתייה.
היא לא מוכנה ליותר מזה, תעצור את זה.
אני מרחיק את שפתינו בחוסר רצון.
״מה אתה עושה?״ היא שואלת בבלבול.
סביב שפתייה אדומות מהנשיקה ועינייה מזוגגות.
פאק.
״שאני אומר שאת לא מוכנה לזה ולרי, אני יודע על מה אני מדבר.״ אני מנסה להתרחק אבל היא מקשה עליי.
פטמותיה זקורות מבעד לחולצתה הנטולת חזייה.
״אני רוצה את זה מאט. אני מרגישה בנוח איתך.״
״לא חשבתי שאצליח לנהל איתך מגע פיזי אחרי מה שקרה, אבל אתה גורם לי לרצות את זה.״ היא מסבירה.
היא לא צריכה להגיד מילה נוספת, כי הגוף שלי כבר פועל מעצמו.
אני מצמיד את שפתינו לנשיקה עמוקה ומתוקה, אגרסיבית.
אני מחדיר את אצבעותיי לשיערה ומושך את ראשה צמוד יותר אליי.
עם ידי השנייה אני משכיב אותה על גבה ועולה מעליה.
אני ניסיתי להתאפק, אבל הילדה הזאת עושה לי חיים קשים.