טעם האסור מתוק יותר

לוקאס(7)

הנחתי אותה על מיטתי בעדינות בעודה רדומה.
השיער היפה שלה כבר לא היה מלא ברק כמו שהיה שהכרתי אותה
עינייה כבר לא יכלו להאיר סמטה חשוכה וגופה נהיה צנום יותר, מפורק יותר.
מה שהילדה הזאת עברה בגללי.
אני הולך לפצות אותה על היחס המסריח שנתתי לה
הייתי כלכך מסנוור מהאגו הנפוח שלי שלא שמתי לך שאני שובר אישה שאני אפילו לא מכיר.
אישה שעד עכשיו חיה חיים רגילים ואני כמו אני הורס אותה, הרסתי אותה.
״מממ״ איזבל מלמלה ועינייה נפתחו לאט לאט
התרוממתי מהכורסא שישבתי עליה והתיישבתי על קצה מיטתה.
״איך את מרגישה?״ שאלתי בעדינות
לקח לה כמה שניות להבין את המצב ולהיכנס למצב מגננה.
היא פערה את עינייה בפחד ומשכה את עצמה לקצה המיטה
״אני לא אפגע בך איזבל״ אמרתי באכזבה.
אני לא מאוכזב ממנה, אני מאוכזב מעצמי.
שהאישה שאני אוהב מפחדת ממני.
רגע מה? האישה שאני אוהב?
מה לעזאזל...
זה לא הזמן לוקאס, תתרכז בה עכשיו.
״אני רוצה לבית שלי״ היא לחשה וחיבקה את עצמה בפחד
״תבקשי ממני מה שתרצי, לצערי זה הדבר היחיד שאני אסרב לו״ אמרתי בתוקף.
גם אם הייתי רוצה לתת לה ללכת לא הייתי יכול, כי המאפייה בטוח תחפש אותה עכשיו ואין מצב שאני משאיר אותה בלי ההגנה שלי.
אני הבטחתי שהיא לא תיפגע יותר וזה הולך להיות המצב.
״לוקאס אני רוצה ללכת לבית שלי!!״ היא צעקה והתכווצה מיד אחרי
״ס...סליחה״ היא מלמלה כשהבינה שהרימה את קולה.
אלוהים
״אל תבקשי ממני סליחה אני זה שמבקש ממך סליחה, הרסתי את חייך תוך יומיים וכל זה בגלל האגו המזדיין שלי.
אני לא יכול לשחרר אותך כי יחפשו אותך, ואני לא יכול לתת לזה לקרות״ אני אומר ומתקרב אלייה עוד קצת
״וזאת לא הסיבה היחידה״ אני מתקרב עוד טיפה
היא נרתעת לאחור למרות שאין לה כבר לאן ללכת.
התרחקתי מעט לנוכח פנייה המפוחדות.
״איזבל אני רוצה אותך לידי, אני רוצה לפצות אותך ואני מתחרט על מה שגרמתי לך.
אני חושב שאני מרגיש אלייך משהו כי שלקחו אותך ממני הרגשתי כאילו ירו בלב שלי שלוש פעמים והוא המשיך לפעום רק כדי להרגיש את זה כל דקה ודקה״ אמרתי בכנות
״אני צריך אותך איתי אני לא מצליח ולא יצליח לשחרר אותך ממני, אני מקווה שתביני בהמשך שאת שייכת לי״ אני אומר ברכושניות שבחיים לא אצליח לשחרר
״לוקאס אני לא יכולה להיות עם בן אדם שחטף אותי, שחטפו אותי בגללו, שכמעט אנס אותי אם לא הייתי מתחננת אליו וגרם לי לספק אותו ללא רצוני״ היא אומרת ואני מרגיש את מילותיה חודרות לי לעצמות.
״את צודקת במאה אחוז וזה למה אני הולך לפצות אותך כל עוד אני נושם.
את תביני בהמשך שאת תרצי להיות שלי ואנחנו נהיה מאושרים ביחד, אני לא הרגשתי ככה למישהי איזבל.
אני רק רוצה שתנסי לסלוח לי, נדבר על השאר בהמשך״ אמרתי שוב ברכושניות אבל לעזאזל אני לא רוצה לשחרר אותה, גם אם זה אומר שאצטרך לעבוד קשה כדי שתסלח לי על מה שהעברתי אותה.
״אין לי אפשרות אחרת לא ?״ היא אמרה ואני יכול להישבע שהיא הסתירה חיוך.
אני אלחם עלייה, אני אלחם על הילדה הזאת כל עוד אני חי.
הסבלנות שלי נגמרת ואני מת לחבק אותה חזק ולנשק אותה עד שלשנינו לא יהיה אוויר
״אין לך אפשרות אחרת״ אמרתי בחצי חיוך
גופה נרפה מהרתיעה שלה כלפי והיא התקדמה לאמצע המיטה
״אני אלך להכין לך לאכול״ אמרתי שנזכרתי שהיא לא אכלה כלום מהרגע שדרכה פה, ובטוח אצל המניאק הזה לא הביא לה לאכול
״אני לא רעבה״ היא לחשה
לא עניתי לה ויצאתי מהחדר
לאחר רבע שעה חזרתי עם מגש שבתוכו מוגש צנימים חביתה וסלט מגוון, כל מיני סוגי גבינות, מים ונס למקרה שלא תרצה משהו קר ולהפך.
״זה הרבה״ היא צחקקה.
מלאך, מלאך צוחק.
הצחוק היפה שלה העלה לי חיוך.
״תאכלי״ נהמתי
אני צריך לדאוג לה, אני צריך לטפל בה לעזאזל אני רוצה לדאוג ולטפל באישה הזאת
האישה שלי.
היא הרימה את המזלג והתחילה לאכול בביסים קטנים
היא לקחה את הסכין והרימה גבינה מעליה, מרחה בעדינות את הגבינה על הצנים ואכלה בביסים קטנים.
כל דבר שהאישה הזאת עושה מעניין אותי, כל פאקינג דבר.
צלצול טלפון קטע את היפנוטי מהדבר היפה שעומד מולי
אבא.
״תמשיכי לאכול נסיכה, אני תכף חוזר״ אמרתי בעדינות וקמתי מהכורסא
״לאן אתה הולך?״ היא תפסה בידי בבהלה
היא מפחדת להישאר לבד, היא צריכה אותי.
היא . צריכה . אותי.
״אני פה ליד החדר שלך נסיכה אני לא מתרחק ממך.
יש לי כמה דברים לטפל בהם״ אמרתי וליטפתי את ידה בעדינות.
היא הנהנה בהבנה ויצאתי מהחדר