טעם האסור מתוק יותר

מאט(37)

אני מסתובב הלוך ושוב במפקדה ומחכה שפאולו ימצא קצה חוט.
לוקאס גייס אלינו את המאפייה הרוסית, אנחנו יותר מהם.
ואנחנו נוציא אותה.
החיילים שלי, של הרוסים והאיטלקים עומדים בחוץ מוכנים כבר מאתמול.
רק מחכים לפקודה שנצא להביא אותה.
״מצאת משהו?״ אני שואל את פאולו בפעם העשירית ומתכונן שוב לתשובה שלילית.
חיוך נמתח על פניו.
״הצלחתי״ הוא נושף אוויר ונשען על כיסאו.
ליבי דוהר.
״איפה הם?״ אני נוהם.
״היא נמצאת בבית הקזינו שלהם ברחוב סלדוויל״ הוא אומר ומנער את ידיו מהכאב.
״בית קזינו?״ אני שואל בבילבול.
״יש להם חדר עינויים שם״ הוא מסביר ומוציא אוזניה מהמגירה התחתונה.
״אני אדריך אותך שתוציא אותה בלי שישימו לב אלייך״ הוא מושיט לי את האוזנייה.
אני מתכוון לסרב ולהגיד לו שאני אהרוג כל אחד שיהיה בדרכי אבל הוא עוצר אותי.
״לפני שאתה מסרב, תחשוב חכם. אם תהרוג כל אחד שיהיה שם זה יתריע אותו לפני שתגיע אליו והוא יכול לעשות לה משהו״ הוא מסדר את משקפיו.
הוא צודק.
אני ארצח את קול אחרי זה, וכל מי שהיה שותף.
אני לוקח את האוזניה מידו ותוחב אותה באוזני.
״אני מתחבר למצלמות שלהם, יש לכם שעה בדיוק עד שישימו לב״ הוא מקליד במחשב שוב.
״כמעט שכחתי״ הוא מוציא עוד אוזניות.
״זה למאט כריסטיאן*וליאו״ הוא מושיט אותם לעברי.
אני לוקח את זה מידו ושם בכיסי.
״תזדרזו, אין הרבה זמן״ הוא אומר ואני יוצא מהמפקדה.
אני מתקדם לסלון ולוקאס יושב עם רפאל בידיו ואיזבל לצידו.
״איפה לורן?״ אני שואל כשאני מבחין שהיא לא בסביבה.
לוקאס ואיזבל מסתכלים אחד על השני וצוחקים.
״מה מצחיק?״ אני נוהם.
״ליאו דופק את אחותך בחדר״ לוקאס אומר בהקנטה.
אני מגלגל את עיני ומתקרב לעברם.
״מצאנו אותם״ .
״איפה הם?״ לוקאס שואל ומעביר את רפאל לאיזבל בעדינות.
״בבית קזינו שלהם בסלדוויל״ אני אומר ומוציא את האוזניה מכיסי.
״שים אותה, פאולו ידריך אותנו״ אני מושיט לו את האוזנייה.
ותקרא לליאו״ אני אומר והוא צוחק.
רפאל הנחית את עיניו הגדולות עליי וחייך.
הוא ילד ממיס.
התקרבתי ו התכופפתי על ברכי למולו.
ליטפתי את ראשו הרך, הראש שלו קטן כלכך לעומת היד הגדולה שלי.
הוא צחק צחוק מתוק חסר שיניים.
חייכתי אליו.
וזה חיוך שבא מהלב.
התרוממתי חזרה על רגליי והלכתי לליאו.
רפאל השמיע קולות מתוקים של תינוק וצחק.
הילד הכי מתוק שפגשתי בחיי.
״תוציא את ליאו, יש לנו שעה עד שיגלו שפרצנו אליהם״ אני אומר כהבנתי שדעתי הוסחה.
״ואתה מפחד?״ הוא שואל ברוגע.
״לא, אבל כשיגלו הם יכולים לעשות משהו לסול, אני אטפל בקול אחרי שאוציא אותה משהו״ אני אומר ומתקדם לחדר שבו ליאו ולורן כשאני מבין ש לוקאס לא הולך לקרוא להם.
״פאק ליאו״ קולה של לורן נשמע.
גועל עובר בגופי.
אני מכסה את עיניי ופותח את הדלת.
״אהאההאהאהאה מאטטטט״ לורן צועקת וליאו צוחק.
״מצאנו אותם ליאו, תתלבש זריז אין לנו הרבה זמן״ אני פוקד ובא לסגור את הדלת.
״גם ככה כבר גמרתי״ הוא אמר שניה לפני שהדלת נסגרה.
נשפתי אוויר בעצבנות ויצאתי לארגן את החיילים שמוכנים.

הגענו למקום.
אני יושב במושב הנוסע ולוקאס לצידי.
מאחור ליאו וכריסטיאן.
על כל אחד יש שלושה אקדחים עם משתיקי קול.
״מאט אתה נכנס עם כריסטיאן, אני וליאו נהיה מאחוריכם ונגבה אותכם״ לוקאס פוקד.
״השטח נקי״ פאולו אומר באוזניה.
״קיבלתי״ השבתי בחזרה.
״מוכן?״ אמרתי לכריסטיאן.
הוא הינהן ויצאנו מהרכב.
התקדמנו לכניסה וחוץ מגופות השומרים לא היה אף אחד.
התקדמנו ונעמדנו בפתח הדלת.
הבטנו ביושבים, לא היה אף אחד שמעורר סכנה.
רק נרקומנים.
נכנסנו לבפנים.
״איפה החדר הזה״ כריסטיאן שאל והחביא את האקדח מהאחורי גבו.
״סוף המסדרון שמאלה, דלת שחורה״ פאולו אומר באוזנייה.
התקדמנו למסדרון ונעצרנו שנייה לפני הדלת השחורה.
ארבעה חיילים שומרים על החדר.
הוצאתי שני אקדחים וכך גם כריסטיאן וירינו בחיילים שעומדים שם בשנייה.
גופותיהם נפלו על הרצפה.
התקדמנו לדלת ודילגנו מעל החיילים.
״את זונה קטנה ולא יותר מזה, את כלום ושום דבר ונועדת כדי שיזדיינו את הכוס המזדיין שלך״ קולו של קול נשמע מהחדר ויבבות בכי.
סול.
פתחתי את הדלת בשקט וראיתי אותה עירומה, מוצמדת לקיר והבן זונה מצמיד את הזין המסריח שלו אליה.
גופי מקשיח.
״אף אחד לא יבוא להציל אותך אם זה מה שאת מקווה, ואם את לא תספרי לי מה שאני ארצה לשמוע אני אאנוס אותך יום יום ולא אתן לך רגע להתאבל על גופתה של חברתך. הארוחות ערב שלך יהיו חתיכות מהגופה שלה, ואז כשיימאס לי ממך, אני ארסק לך את הע...״ יריתי בו.
לא במקום שיהרוג אותו, הוא עוד יסבול ממני.
גופתו נמרחה על גופה של סול והיא צרחה בבכי.
רצתי אליה ותפסתי אותה שניה לפני שנפלה על הקרקע.
היא פערה את עינייה אלי.
הבטתי בגופה, הוא חבול.
״מאט?״ היא שאלה בבכי.
היא הצמידה אותי אליה וחיבקה אותי בחוזקה.
״ששש אני פה, את מוגנת עכשיו״ אני מצמיד אותה אלי חזק יותר.
אני לא אשחרר אותה בחיים.
״מאט״ היא התנתקה ממני בהיסטריה.
״ולרי״ היא הצביעה על נקודה מאחוריה.
ולרי, ולרי...
מי שעבדה איתה.
גופה של ולרי שמוט על הרצפה והיא בוהה בתקרה.
היא נראית מתה.
״כריסטיאן, תיקח אותה״ אני מצביע לכיוונה של ולרי.
״לוקאס וליאו, בואו לטפל בבן זונה״ אני אומר באוזנייה.
תוך דקה הם הוצבו בחדר.
הם גררו את קול מחוץ לחדר.
״תסתכלי עלי סול״ אני מייצב את ראשה אליי שלא תסתכל על המתרחש.
עינייה אדומות.
אני מוריד את חולצתי ומלביש עליה.
״אני איתך״ אני נושק למצחה שואף את הריח המתוק שעדיין נשאר עליה.
היא ממררת בבכי ונצמדת לחזי.
אני מרים אותה על ידי ומוציא אותה מחוץ לחדר.
אני מעיף מבט אחרון בחדר ועיני נתקעות על השלשלאות שמחוברות לרצפה ולקיר.
גוש מר עולה בגרוני כשאני מבין שזה מה שהמתוקה שלי הייתה מחוברת אליו.
הוא הולך לסבול ממני עד שהוא ירצה להתאבד.

כריסטיאן - המאפייה הרוסית