טעם האסור מתוק יותר

סול(36)

אלוהים.
זה חולני.
כל העסק הזה מחליא.
ולרי בידיו, חבולה בכל גופה.
פנייה מלאות צלקות, נראה שהייתה פה הרבה זמן.
גופה מלא בפצעים יבשים וחדשים שנפתחו על הישנים.
הדמעות לא הפסיקו לרדת.
אני לא מצליחה להוציא אפילו מילה אחת מהפה שלי.
״עכשיו מלאך יפה, תספקי לי את המידע שאני צריך?״ הוא הביט בולרי במבט חולני.
עיניה ריקות, חלולות.
היא מביטה בי ורגש לא נשקף בהם.
כאילו ניתקה את עצמה, היא מרוקנת.
״ולרי״ קראתי בשמה בתקווה שתענה.
היא נראית כמו בובה שעברה התעללות על ידי ילדה קטנה.
שפתייה פצועות ורק עכשיו אני שמה לב לגופה העירום.
עין אחת שלה נפוחה ממכות ומתחת לאפה דם יבש.
״ולריי״ אמרתי בטון חזק יותר.
עוד חשבתי שמצבי גרוע.
״אל תבזבזי את האנרגיות שלך, היא לא תענה לך. היא מסוממת״ הוא חייך.
אני מרגישה כמו בפאקינג סרט מזויין.
״אאהאהאההאהאהאה״ צרחתי בכל כוחי.
צרחה ששילבה בתוכה תסכול, כעס, עצב.
עצב מחורבן.
הבטתי בולרי, והיא עדיין בוהה בי.
היא לא זזה.
כאילו מתה.
״היא מתה?״ נאנחתי בתסכול.
״בנתיים לא״ הוא ליטף את שיערות ראשה.
כמה חולה נפש צריך להיות כדי לעשות דבר כזה?!
״אני נשבעת לך, אני נשבעת לך בחיי. אני לא יודעת שום דבר. אני אפילו לא יודעת מה אתה רוצה לדעת אתה מבין אותי?״ צעקתי בבכי.
״אני רוצה לדעת, איפה החבר הקטן שלך, מסתיר את הנשקים והפצצות שלו״ הוא אומר ומתקרב אלי צעד אחד קדימה.
ראשה של ולרי נשמט לאחורה ואני מחניקה צעקה.
זה מזעזע.
המראות האלה מזעזעות.
זה לא נראה כמו אדם מסומם, זה נראה כמו אדם מת.
קול מרים את ראשה של ולרי ועיניה נוחתות עליי, לא זזות.
״את לא סומכת על המילה שלי יקירה?״
״היא לא מתה, היא מסוממת קשות. אם לא תתני לי את המידע שאני צריך אני אהרוג אותה, אענה אותה קשות. וכל ההצגה היפה הזה תעשה מול הפרצוף המזוין שלך, כדי שתשאי באשמה כל החיים העלובים שלך בידיעה שרצחת את החברה הכי טובה שלך״ הוא חודר עם מילותיו למוחי.
אני לא יודעת מה לעשות לעזאזל.
אני לא יודעת שום דבר בחיי.
״תערוך עליי מכונת אמת קול, תעשה מה שאתה צריך אבל אני באמת לא יודעת כלום. נראה לך שהייתי מסכנת את ולרי בשביל דבר כלכך פאקינג מטומטם כמו נשקים?!״
״אתה חושב שאני אקריב אותה בשביל פצצות?!״ צעקתי בחוזקה.
אני מותשת.
לא, אני אנוכית.
איך אני יכולה להיות מותשת? לא עברתי רבע ממש שולרי עברה.
איך לא שמרתי איתה על קשר ביומיים האלה? כמה מפגרת אני יכולה להיות.
להיכנס לעולם המאפייה, כל הכבוד סול.
״יש לך יומיים לספר לי מה שאני צריך, עד אז? אשתמש באמצעי שכנוע היחיד שמעניין אותי עלייך. אם יומיים עברו ולא קיבלתי מידע שיספק אותי, אני אחתוך את הגופה של ולרי לקוביות קטנות ואתן לך לאכול אותם״ הוא אמר באכזריות שלא נראתה כמוהה מעולם והשליך את ולרי ארצה.
בחילה נוראית התחוללה בביטני למשמע דבריו.
היא רק התחזקה כשהוא הוריד את מכנסיו ותחתוניו וחשף את איברו.
אני הולכת להיאנס.
אני הולכת להיאנס.
איפה מאט?
אני מתחננת שיבוא.
אלוהים תעשה שיבוא.
קול שיחרר את השלשלאות מרגליי.
כאב נוראי תקף אותי באזור.
הבטתי למטה, וסימן כחול סגול עטף את המקום.
הוא שיחרר את ידיי ואותו סימן עטר גם אותם.
״שלא תחשבי לברוח, ארבע שומרים מוצבים על דלת אחת ואני אתפוס אותך, ואז העונש שלך יהיה כבד יותר״ הוא לחש לאוזני ומשך את שיערי לפניו.
״תגידי לי שהבנת חתיכת זונה״ הוא נהם לפניי.
״הבנתי״ לחשתי בפחד.
הוא צריך טיפול בדחיפות, חולה נפש.
לוציפר התגלה אלי במלוא הדרו.
הוא העיף את גופי לרצפה בחוזקה.
הרצפה הקרה התנגשה בגופי והכאב מהמכה הורגש בדילאי.
קול הרים אותי משיערי והשליך אותי על הקיר.
״פאק״ מילמלתי בכאב.
״כואב לך?״ הוא התקדם אליי בחיוך חולני.
הרגשתי שריפה בצד פניי.
הוא סטר לי.
הוא אסף את שיערי לקוקו גבוה והרים את גופי צמוד לקיר.
הוא סובב את גופי כך שבטני מוצמדת לקיר וישבני אליו.
איברו התחכך בישבני.
שום מילה לא תתאר יותר טוב את מה שהרגשתי חוץ מתיעוב.
אולי גם גועל יעשה את העבודה.
פיו נצמד לאוזני והנשימות המגעילות שלו התחזקו.
״אני הולך לזיין אותך סול בראון, אני אשבור אותך. את כל התדמית שבנית לעצמך אני אשבור, אני אהרוס וארסק אותך״ הוא נהם לאוזני.
פחד.
״את זונה קטנה ולא יותר מזה, את כלום ושום דבר ונועדת כדי שיזדיינו את הכוס המזדיין שלך״ הוא חפן את שדיי.
חלחלה.
״אף אחד לא יבוא להציל אותך אם זה מה שאת מקווה, ואם את לא תספרי לי מה שאני ארצה לשמוע אני אאנוס אותך יום יום ולא אתן לך רגע להתאבל על גופתה של חברתך. הארוחות ערב שלך יהיו חתיכות מהגופה שלה, ואז כשיימאס לי ממך, אני ארסק לך את הע...״ קול ירייה נשמע בחדר.
שקט.