טעם האסור מתוק יותר

לאו(13)

*שבוע אחרי*
״הם פה עוד עשר דקות״ אבי זרק לאוויר ומסדר את עניבתו.
״בסדר אבא למה אתה בלחץ כלכך״ שאלתי באדישות.
הוא ומייקל אביו של לוקאס כלכך מלחיצים אותי בנוגע ליום הזה.
היום זה היום בו אני מתחתן עם לורן.
הדבר האחרון שרציתי להתעורר אליו.
לעזאזל אני רק רוצה להחטיף להם אגרופים על כך שמיסדו את חיי עם הארגון שלתמיד יהיה האויב שלי.
גם אם זה רק בליבי.
״כי העסקה הזאת חשובה למאפיה.
חשובה לי, אתה מוכן לזייף חיוך בשבילי?״ אבי שאל ושם את ידו על כתפי.
הנהנתי בחיוך מאוס והוא תפח על שכמי.
לאחר כמה דקות דלת הבית נפתחה ומתוכה נכנסו לוקאס ואיזבל.
בחיי שהם זוג כלכך יפה.
אבל למה היא פה ?
״אבא למה איזבל פה ?״ שאלתי והתקרבתי אליו בצעדים איטיים.
״חלק מהעסקה הייתה גם שמאט יתנצל באופן אישי בפני איזבל.
ברור לי שזה לא ישנה אצלה משהו אך זה המעט שיכול לעשות״ הוא אמר והלך לברך אותם לשלום.
איזבל נראתה מעט חוששת מכל המצב ובצדק, זה לא מקום בשביל נשים.
הפעם היחידה שראיתי אותה הייתה במסעדה באותו יום, אז חשבתי ללכת להציג את עצמי שוב היא כנראה לא זוכרת אותי.
התקדמתי לעברם בהליכה אדישה והושטתי את ידי לאיזבל.
״שלום איזבל, אני ליאו״ אמרתי ולחצתי את ידה.
״היי, טוב את שמי אתה כבר יודע״ היא אמרה וצחקקה צחוק מתוק.
לחייה הפכו לאדומות כשצחקה מהבדיחה של עצמו והזדקפה.
״אני זוכרת אותך, אתה היית במסעדה באותו יום עם לוקאס נכון?״ היא אמרה וכיווצה את גבותיה בניסיון להיזכר אם זה אני.
הנהנתי בחצי חיוך והיא חייכה חזרה.
״בואו למפקדה ילדים, ליאו תישאר פה ותקבל את פניהם של האורחים״ מייקל פקד והחלו ללכת למפקדה.
התיישבתי על הספה שקוע במחשבות שמרגיזות את מוחי.
אחרי הערב הזה מסכן היריב שיתמודד מולי בזירת אגרוף.
זה התשוקה שלי , שם אני פורק את העצבים שלי.
אני אוגר את כל העצבים שלי ומתפוצץ על המתמודדים שעומדים מולי.
לא פעם ולא פעמיים הרגתי אותם, אבל הם לקחו את זה בחשבון.
זה חלק מזה .
דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיו.
נשפתי אוויר החוצה והתרוממתי מהספה לכיוון הדלת.
מתחתי חיוך מזויף על פניי ופתחתי את הדלת הלבנה מדי.
בדלת עמדו דרייק, ארבעה מחייליו, מאט ולורן.
היא הייתה יפהפייה ללא ספק.
שערה הגולש הונח על ישבנה בעדינות וקצוות שיערה התנענעו עם הרוח הקלה שנשבה.
עינייה הגדולות שידרו פחד ושפתיה התפוחות היו נעוצות זו בזו.
עם כל היופי הזה עצם העובדה שהיא קשורה בדם לאנשים ששנאה טהורה שמורה להם אצלי, גורם לי להיגעל ממנה.
״תיכנסו״ אמרתי בחיוך מזויף והושטתי את ידי כסימן.

״עכשיו כשכולנו כאן, בואו נדבר על החוזה״ מייקל אמר ושילב את אצבעותיו זה בזה .
״לורן, את עוד היום עוברת לגור בדירתו של ליאו.
מקובל?״ מייקל שאל והסתכל על דרייק.
דרייק הנהן ומייקל הניח את אצבעותיו השלובות על השולחן.
״עוד 53 ימים בדיוק החתונה מתקיימת, עד אז ליאו לא נוגע בשום צורה שהיא בלורן״ דרייק אמר והביט במייקל שיחזק את דבריו.
״אחרי החתונה ליאו רשאי לעשות בה מה שירצה, היא תהיה בבעלותו.
עד אז שום מגע לא יהיה״ מייקל אישר והזכיר לדרייק שאחרי החתונה אני אקבע עליה.
לורן הייתה שקועה בנקודה ברצפה והיה נראה שהיא אפילו לא נמצאת פה.
כאילו היא שקועה בעולם משל עצמה.
״מאט, שלך.״ מייקל אמר והעביר את ידו בשיערו.
״איזבל״ מאט אמר בקול עמוק.
איזבל נרתעה מעט מקולו שאומר את שמה והביטה בעיניו בחשש.
״תקבלי את התנצלותי על שחטפתי אותך.
זה לא יעזור וכמובן לא ישכיח ממך את הטראומה אך זה המעט שאני יכול לעשות״ מאט אמר ואלוהים אני שומע בקולו שהוא לא מתחרט אפילו לא מעט.
איזבל הנהנה לכיוונו ושילבה את ידיה בשל לוקאס.
מאט גילגל את עיניו והניח את גבו על הכיסא.
הם המשיכו לדבר על דברים שאני נשבע באלוהים שלא הזיזו לי מרוב מחשבות שהתרוצצו בראשי עד שסיימו את הישיבה.
כמו בפקודה מיד שהישיבה הסתיימה לורן התעוררה מהחלום ששהתה בו כל הזמן הזה והביטה במסביב כאילו הקשיבה לכל השיחה.
״לורן, ליאו ילווה אותך לביתו.
ויביאו לך את חפצייך בהמשך היום״ דרייק אמר ונשק לראשה .
יצאתי מהמפקדה שלורן מתהלכת אחריי כמו ציפור עד שנכנסו לרכבי.
היא התיישבה במושב הנוסע לצידי ואני התיישבתי במושב הנהג.
נשפתי אוויר בייאוש מהמצב והנחתי את ראשי לאחור.
״את בטח מרוצה מהמצב״ זרקתי באדישות.
אין מענה.
״תעני לי כשאני מדבר איתך, אל תתני לי לחזור על עצמי פעמיים״ אמרתי בעצבנות מזה שהיא לא ענתה.
שוב, אין מענה.
הבטתי לכיוונה וראשה היה מסובב לכיוון החלון כשכל מה שאני רואה זה את שיערה הארוך.
״אני לא מרוצה מהמצב״ היא אמרה כשהרגישה שאני מסתכל עליה.
״תסתכלי עליי שאת מדברת איתי״ פקדתי בחוסר רגישות.
היא סובבה את ראשה אליי ועינייה היו דומעות.
אדומות.
לעזאזל אני לא מגיב טוב לבכי.
אני לא יודע איך להגיב לבכי.
״תרגעי זה לא שאת מתחתנת עם השטן״ גילגלתי את עיניי אליה באדישות.
״מבחינתי זה דומה לכמו להתחתן עם השטן״ היא אמרה בעצבנות .
היא חצופה, אצטרך ללמד אותה נימוסים.
אם לא בוכים על זה , מזדיינים עם זה.
״לורני, אם לא תשמרי על הפה שלך את תשלמי על זה״
אמרתי בחיוך מזויף שמאחוריו מסתתר עצבים.
אני שונא, שונא שמדברים אליי בצורה הזאת.
במיוחד נשים ששייכות לי.
הן צריכות לסתום את הפה ולמצוץ.
״תיסע הביתה, אני רוצה ללכת לישון ולמחוק את היום הזה ממני״ היא אמרה בפקודה.
פאקינג חצופה!
תפסתי את פנייה הקטנות וקירבתי אותם לפניי.
״אל תתני לי פקודות, אל תתחצפי אליי, לא לסובב את פנייך כשאת מדברת איתי, ותלמדי את מעמדך.״ עיניי התכההו מעצבים.
מעיניה הירוקות והיפות נפלו דמעות גדולות ונזלו על מפרק ידי.
״ואל תבכי, אני שונא בכי״ אמרתי ושיחררתי את אחיזתי מפנייה.
היא התכווצה בכיסאה והצמידה את ראשה לברכיה.
שפאקינג תלמד פעם הבאה וזה לא יגיע לזה!
״אלוהים״ נהמתי ודפקתי את ידי בהגה בחוזקה.
לאחר כמה דקות הכנסתי את המפתח לסוויץ והתחלתי בנהיגה.