טעם האסור מתוק יותר

ולרי(40)

אי פעם הייתם במצב שבו לא יכלתם לעשות שום דבר כדי להציל את עצמכם?
מצב שבו הייתם צריכים לצפות בעצמכם מתים לאט לאט, מבפנים, ואז מבחוץ.
חוסר אונים.
זה הדבר שיתאר הכי טוב את מה שקול אסלאן גרם לי להרגיש.
ברגע אחד של תמימות, במילה אחת, הובלתי את עצמי לשטן.

עוד רופא נכנס ובודק אותי, ושוב אני שומעת אותם אומרים שזה נפשי ושזה יעבור.
הם לא יודעים כלום.
״ולרי״ קולו של כריסטיאן נשמע ברקע.
אבל אני לא עונה.
לא כי אני לא רוצה, אני פשוט לא יכולה.
המוח שלי לא שולח פקודות לגופי.
אני שומעת הכול, רואה הכול, אבל אני לא יכולה להגיב.
אצל קול הייתי פאקינג עכבר מעבדה.
הזריקו לי אלפי סמים, הגוף שלי כבר לא היה שלי, שום דבר לא היה שלי.
לא היתה לי את היכולת להגן על עצמי מפניו.
כי הייתי פאקינג מסוממת.
שמעתי את קול אומר לסול שהוא יחתוך את הגופה שלי לקוביות ויתן לה לאכול אותם, רציתי להתנפל עליו, אבל לא יכלתי.
שמעתי אותו מנסה לאנוס אותה, ורציתי לעזור לה, אבל לא יכלתי.
בכמה דקות שהסתכלתי עליה, שם במרתף, ניסיתי להביע כל רגש, להוציא מילה מפי. אבל לא יכלתי.
הוא הרס אותי, ואני לא אצליח לחזור להיות מה שהייתי.
״את בטח תוהה לעצמך למה אני עדיין נשאר פה, ואם להיות כנה? אני לא יודע״ כריסטיאן נשכב לצדי במיטה.
״אני מניח שנכנסת לי ללב. לא קשה לי להודות בזה, כל מה שעברת שם לא הגיע לך, ואני מבטיח לך שקול קיבל את העונש שלו בצורה הכי אכזרית שאפשר״ הוא אומר בטון טיפה כועס.
אני שמחה, שמחה שיש מישהו שמעניש אותו.
״אני מניח שזה יעשה אותך שמחה לשמוע איך הוא מת, אבל אני לא אפרט לך את הכול כי זה זוועה לאוזניים. רק אגיד שהשלב האחרון היה לשרוף אותו בעודו בחיים״ הוא מלטף את שיערי.
המגע שלו נעים לי, כל הזמן שהוא היה פה הדבר שחזר על עצמו זה הליטופים שלו בשיער.
וכמה פעמים שהוא אמר שהוא אוהב את צבע השיער שלי.
יש לי שיער אדמוני. פעם הייתי מתביישת בו, היום זה חלק מהאישיות שלי.
״אני מקווה שזה יעבור לך בקרוב, אני לא יכול לחכות לרגע שבו אוכל לשמוע מה עבר עלייך ולהיות פה בשבילך״ הוא אומר.
אני כלכך רוצה לדבר, אבל אני לא מצליחה.
וזאת דוגמא טובה לחוסר אונים.
זה מייאש, מייאש כלכך לנסות משהו חזק בכל ליבך והוא לא קורה.
״אני אכניס לפה את סול קצת״ הוא מתרומם לצאת מהדלת.
יופי, אני צריכה קצת את סול.