טעם האסור מתוק יותר

מאט(38)

״תדברי איתי סול״ אני אומר בתחינה.
מאז שהוצאתי אותה משם היא לא דיברה, בקושי מצמצה.
״סול״ קראתי בשמה שוב.
היא ממשיכה להביט בקיר שמולה.
״תתן לי לנסות״ קולה של איזבל נשמע מפתח הדלת.
סובבתי את ראשי אליה והבטתי בה במבט מיואש.
התרוממתי מהמיטה ופיניתי את המקום לאיזבל.
״תשאיר אותנו לבד בבקשה״ היא חייכה אלי.
אבל אני לא יכול.
״אני אשמור עליה״ היא הבטיחה.
הסתובבתי ויצאתי מהדלת.
״מה קרה לסול?״ ג'ון פנה אלי במבט עצבני.
״למה אתה חושב שקרה לה משהו?״ שאלתי בהתחכמות.
הוא ילד, הוא לא צריך לדעת דברים כאלה.
הוא הרים את גבתו אלי ושילב את ידיו בעצבנות.
״אני ראיתי אותה, אני גדול מספיק כדי להבין שקרה לה משהו״ הוא אמר בכעס.
הוא רק בן שבע, הוא לא גדול מספיק.
״אני לא רציתי להגיד כדי לא להדאיג אותך, אבל אחותך אכלה פסטה מקולקלת במסעדה״ אמרתי ונשפתי אוויר כאילו הוציא ממני את הסוד.
״ומה קרה לה?״ הוא שאל בחשד.
״היא חטפה קלקול קיבה״ אמרתי ונאנחתי.
״מה זה קוקול קיבה?״ הוא שאל בבלבול.
צחקתי לנוכח העיוות של המילה.
״קלקול קיבה זה שמישהו אכל משהו מקולקל ואז יש לו כאבי בטן וכאבי ראש״ הסברתי.
״אבל זה עובר תוך כמה ימים״ הוספתי כדי להרגיע אותו.
״אני רוצה ללכת אליה״ הוא קבע.
אולי זה יעזור לה לראות אותו.
״אתה יכול לראות אותה״ חיוכו נמתח על פניו.
״אבל עוד כמה דקות״ הוספתי ופרעתי את שיערו.
״כמה דקות״ הוא מדגיש ומזהיר.
החנקתי חיוך.
״מילה זאת מילה״ הנחתי את ידי על ליבי.
הוא הינהן עם ראשו פעם אחת והסתובב ללכת.
הילד הזה זה משהו מיוחד.
הלכתי לחדר שבו סול נמצאת וקולות בכי יצאו משם.
פתחתי את הדלת מעט ואני רואה את סול בוכה על כתפה של איזבל והיא מנחמת אותה.
״איפה ולרי?״ היא שואלת בבכי מר.
״היא במקום בטוח, ממש חדר ליד.״ איזבל עונה לה ברוגע.
״את תראי אותה מיד כשתחלימי בעצמך. מה שעברת לא פחות גרוע, זאת טראומה נפשית״ איזבל הרגיעה אותה וכאב בקולה.
אני מודה שבהתחלה באמת לא התחרטתי על מה שעשיתי לאיזבל כי עדיין ראיתי באיטלקים אויבים, אבל היום? אני מוכן לנשק את רגליה על זה שסלחה לי. זה לא מובן מאליו.
סול לא ענתה לה, פשוט המשיכה להתפרק עליה.
דפקתי נקישה קלה על הדלת.
סול הרימה את פניה אלי.
״אני מתנצל שהפרעתי..״
״אבל ג'וני רוצה לראות אותך״ אני אומר ועיניה נפערות.
״כן כן, תביא אותו לפה״ היא אומרת וכאילו התעוררה לחיים.
״רגע״ היא נאנחת בייאוש.
״אני לא יכולה שיראה אותי ככה, איך אסביר לו?״ היא הניחה את ידה על מצחה ונשפה אוויר משולב בבכי.
״אמרתי לו שיש לך קלקול קיבה״ הרגעתי אותה.
היא הביטה בי בהכרת תודה.
״ג׳וני״ קראתי מעבר לדלת.
״אני באא״ הוא צעק וריצתו נשמעה על הרצפה.
היא חייכה חיוך אמיתי ובכתה.
״בוא נשאיר אותם לבד?״ איזבל אמרה בעדינות האופיינית לה ואחזה בזרועי.
״איזבל, אין לי דרך להודות לך. במיוחד אחרי מה שעשיתי לך, את אדם טוב״ אמרתי בכנות.
היא משכה אותי לחיבוק חם.
״זה מאחורינו״ היא לחשה מעבר לכתפי, אבל זה לא הספיק.
הרגשות אשמה עדיין שם.
״זה מאחורי״ היא הוסיפה, קוראת אותי.
חיבקתי אותה טיפה חזק יותר, משתדל מאוד לא למחוץ.
״בואו נירגע טוב? יש פה יותר מדי מגע״ קולו העצבני של לוקאס נשמע מאחורי.
איזבל צחקה והלכה לזרועות בעלה.
״מאט״ קולו של ג'ון נשמע מפתח הדלת.
״סול תמיד אמרה לי שהתרופה הכי טובה זה אהבה, אז חשבתי ואם נתן לה אהבה ביחד אולי היא תתרפא מהר יותר״ הוא אומר בתמימות מתוקה ואני לא יכול שלא לחייך.
״אם זה לא יספיק נקרא לעוד אנשים״ הוא אומר כאילו להרגיע אותי.
צחקתי ונכנסתי אחריו לחדר.
סול ישבה על המיטה באותה פוזה, אבל דמעותיה כבר פסקו.
פנייה פחות אדומות, כנראה ג'ון הרגיע אותה.
התיישבתי לצידה האחד וג'ון לצידה השני.
ג'ון ליטף את ראשה עם ידו הקטנה.
״אם את רוצה אנחנו יכולים להתחלף ואת תשני עלי פעם אחת״ ג'ון אומר ברצינות.
אני מת על הילד הזה.
סול צחקה צחוק עמוק, צליל מלאכים.
אני חושב שזאת פעם ראשונה ששמעתי אותה צוחקת צחוק כלכך אמיתי, שמח.
״אולי לשם שינוי, אתם תישנו עלי״ הצעתי בביטחון.
סול הביטה בי בחיוך.
״אתה נוח?״ ג'ון שואל בסקרנות.
אני מהנהן בחיוך.
החלפתי את מקומה של סול באמצע ונשכבתי על המיטה.
״קדימה״ האצתי בהם.
ג'ון הניח את ראשו על חזי וסול בצד השני.
וככה בלי לשים לב, נרדמתי עם שני האנשים האהובים עלי.

פקחתי את עיניי בסנוור מהאור.
כמה זמן נרדמנו?
ג'ון עדיין ישן עליי וסול כבר לא עליי.
שיערו התפרע על חולצתי.
נראה אותו אומר עכשיו שאני לא נוח.
הורדתי אותו בעדינות על המיטה ויצאתי מהחדר.
ככל שהתקרבתי יותר לסלון שמעתי יותר צהלות שמחה.
״מה הולך פה״ שאלתי בבלבול.
כולם חיבקו את ליאו ולורן.
״טוב, לא רצינו להפריע לך ולג׳ון אז סיפרנו למי שער בנתיים״ ליאו אומר וסול מכה אותו בחזו.
״דבר כבר״ זירזתי אותו.
״אח גדול, אני בהריון״ לורן נעמדה מולי ובישרה לי את הבשורה.
הבטתי בה כמה שניות, קצת בהלם.
מתי הם הספיקו להיכנס להריון?!
״תצא מההלם״ סול נעמדה מולי גם.
״כדאי לך לא לעשות בעיות״ היא לחשה לאוזני ב׳איום׳
״את מאיימת עלי?״ יצאתי מהשוק וזקפתי גבה לעברה.
״לא איימתי, אמרתי״ היא אמרה בהתגרות.
נשפתי אוויר והבטתי בלורן.
״מזל טובה גורה, את לא מכירה אמצעי מניעה?״ חצי בירכתי חצי עקצתי.
היא צחקה ומשכה אותי לחיבוק.
״מה עם ולרי״ שאלתי לאחר שכולם התפנו לעיסוקיהם.
״כריסטיאן מטפל בה. נכנסתי אליה וניסיתי לדבר איתה אבל היא באותו מצב מאז שראיתי אותה אצל קול״ היא אמרה וקולה נשבר.
״אני מפחדת שיקרה לה משהו מאט״ היא הניחה את ראשה על חזי.
״אני מאמין שכריסטיאן מטפל בה כמו שצריך, אני מבטיח לך שהיא תשתפר״ הרמתי את עינייה אלי ונשקתי לשפתיה המתוקות.
״ואם את מזכירה את שמו של המת המהלך, אני צריך ללכת לטפל בו״ אמרתי והתרוממתי מהספה.
״מי מתנדב לבוא איתי לטפל בחבר היקר שלנו?״ אמרתי כאילו הצעתי אותו למכירה פומבית.
ליאו ולוקאס התרוממו מהספה בחיוך.
״תקרא גם לכריסטיאן, מגיע לו את הפרס הזה״ לוקאס אמר והתקדמנו למקום שבו קול כלוא, במרתף העינויים של לוקאס, בשונה משל קול, הוא באמת מענה.