טעם האסור מתוק יותר

לוקאס(11)

מילים לא יתארו טוב מספיק את מה שאני מרגיש לאישה הזאת.
אני רק רוצה להישאר איתה בבית כל החיים ולהגן עלייה, אך לצערי יש לי תוכניות אחרות  לטפל בהם.
״נסיכה שלי אני אחזור עוד מעט בסדר ?״ אמרתי ונישקתי את קודקוד ראשה היפה של איזבל.
״לאן אתה הולך?״ היא שאלה בחשדנות
התרוממתי מהמיטה שנשכבנן בה ונעמדתי לצידה
״את זוכרת שיש מלחמה באופק?״ שאלתי ברטוריות.
״כן אני זוכרת״ היא אמרה בפרצוף זועף.
״אני פשוט לא רוצה שיקרה לך משהו״ היא הוסיפה ונעמדה לצידי
״מתוקה שלי נלחמתי בקשות יותר מאלה, זה כמו ג'וקים בשבילי״ אמרתי בניסיון להרגיע אותה וליטפתי את ראשה.
שקר.
המאפיה האמריקאית ידועה בכוחה והוא כמעט משתווה לשלנו בגלל העובדה שבתחילת דרכה של המאפיה האיטלקית והאמריקאית היה להם גיבוי מלא אחד של השני,
היו בשלום.
אבות אבותיי עוד סוחבים את הבגידה שהאמריקאים ביצעו בנו.
הם רצו כוח ושליטה ולזרוע פחד בארגונים אך במקום קיבלו אותנו כאויבים, אנחנו הסיוט שלהם.
כמו כן הם זכו גם באויבות של המאפיה הרוסית בכך שביצעו טבח בחיילים שלהם.
הרוסים לא שתקו וגם להם כוח לא קטן ובכל זאת לא משתווה לשלנו, אבל ביחד ? אנחנו בלתי מנוצחים.
״תשמור על עצמך בשבילי לוקאס״ איזבל נשקה ללסתי בעדינות.
״אני אשמור נסיכה שלי.
אני מציב לך ארבעה שומרים בתוך הבית ובחדר שלך שתיים, הבית כולו מוקף שומרים ומצלמות.
איזבל לא לצאת מהבית ותתקשרי על כל דבר הכי קטן״ פקדתי ונשקתי לשפתיה.

״קאפו״ קראתי לחלל המפקדה
״לאו? מורנו? מה אתם עושים פה?״ שאלתי כשראיתי את דמותו של לאו ואביו יושבים על כיסאות המפקדה
״הקאפו והקונסילריי קראו לי לכאן״ הוא אמר בגלגול עיניים
״למרות שהייתי עסוק!״ הוא אמר בקול זועף
״אני פה ילד״ קולו של אבי נשמע מאחוריי.
הסתובבתי אליו וחייכתי חצי חיוך
התיישבתי על אחד הכיסאות מול הכיסא הגדול של אבא ומורנו וליד ליאו וחיכיתי לו שייתיישב .
״הרבה זמן לא ראיתי אותך ,אתה לא מתכוון להגיד שלום לאבא שלך?״ הוא חיקה קול נעלב.
התרוממתי מכיסאי ולחצתי את ידו ברשמיות אך הוא משך את ידי לחיבוק חם ואוהב, של אבא, לא של קאפו.
התנתקנו מהחיבוק וכל אחד התיישב על כיסאו.
״טוב ילדים, יש לנו בשורות שלא בטוח שתאהבו״
אבי אמר, הביט במורנו ושילב את אצבעותיו אחת בשנייה.
הזדקפתי בכסאי והנחתי יד אחת על השולחן
״דברו״ אני וליאו פקדנו בחוסר סבלנות.
אבי הניח את כפות ידיו השלובות זו בזו והביט בי במבט אדיש
״דרייק הגיע לפה״ הוא אמר ומבטו לא השתנה
דרייק זה הבוס של המאפיה האמריקאית, אביו של מאט
״מה הוא רצה?״ שאלתי בקול חסר סבלנות
״הוא רוצה לעשות שלום״ מורנו אמר
״ומה הוא עשה שסירבתם?״ לאו שאל
״לא סירבנו״ הם אמרו והביטו אחד בשני.
אני וליאו הסתכלנו אחד על השני מבולבלים
״מה זאת אומרת?״ שאלתי את אבא שלי בעודי מנסה להבין את הסיטואציה
״תראו ילדים, השלום הזה יעשה רק טוב למאפייה, עברנו זכור לנו אך האנשים התחלפו, המאפייה התחזקה ואמיץ יהיה מי שיעז להפר את השלום.״ מורנו אמר בביטחון
״בכל מקרה, יש עוד משהו״ הוא הוסיף וגופי רטט מחוסר סבלנות
״ליאו זה קשור אלייך״ אבי אמר וסימן עם ידו למורנו שיבשר את הבשורה
״לדרייק יש בת , השלום ייחתם בכך שאתה תתחתן עם הבת שלו לורן״ מורנו אמר במהירות והביט בפניי ליאו בחשש.
פרצופו של ליאו השתנה לזועם אך מיתן את זה מיד כי ידע שלא יוכל להתנגד.
ליאו תמיד היה המחושב מבנינו, הבוגר
למרות שהטילו עליו דברים לא פשוטים הוא ידע לבלוע את הגאווה והכעס שלו ולהנהן כמו ילד טוב.
ליאו הנהן ומורנו חייך.
״זה הילד שלי״ מורנו אמר בטון גאה
״אתה רציני אחי?! אתה מתכוון להסכים לשיט הזה?!?!״ שאלתי בזעם ודפקתי את ידי על השולחן
״אתה פאקינג עושה שלום עם האנשים שחטפו את האישה שלי?!!?!״ זעמתי, ראיתי שחור .
״לוקאס אבאדו!!!״ אבי התפרץ בזעם והתרומם מכיסאו
״אני הקאפו, אני המחליט !!! ואני החלטתי שהשלום נעשה!!.
החתונה תתקיים בעוד חודשיים בדיוק ואני לא רוצה לשמוע אף מילה בנושא !!״ אבי זעם ודפק את ידו על השולחן בחוזקה.
אבי שנא שמפרים את מילתו ומתנגדים להחלטות שלו.
״תרגע אחי, נדבר על זה אחר כך״ הוא לחש לי ותפס בידי.
התיישבתי חזרה במקום בפרצוף זועף ומחשבות התרוצצו בראשי על כמה זין אכלתי.
איך אסביר את עצמי לאיזבל?
״הישיבה נגמרה תצאו החוצה, לוקאס תישאר פה״ אבי אמר בקול רגוע יותר ופניו הופנו לשולחן.
אני רק מחכה להגיע לגיל 30 ולהיות הקאפו כבר.
רק עוד חמש שנים לוקאס, רק חמש שנים.