טעם האסור מתוק יותר

סול(30)

״מה את אומרת סול״ מאט לחש לאוזני שלא עניתי כמה שניות.
הרפתי את גופי ונעניתי לו.
יש בו משהו שמושך אותי, משהו שגורם לי לרצות להיכנע לו.
״אנחנו לא נעשה את זה פה מאט״ הסכמתי במילים אחרות.
הוא צחק צחוק עמוק לאוזני ונשף אוויר.
״למה לא?״ הוא שאל בשעשוע.
הוא באמת אמר את זה עכשיו?
״יכולים לעבור פה אנשים״ אמרתי כבדרך אגב.
״את צודקת, אני לא צריך שיראו את מה ששלי״ הוא הסכים וסובב אותי חזרה אליו, כך שפני מופנות לפניו.
הסמקתי לנוכח מילותיו.
זה עוד לא קרה לי.
לא פגשתי אדם כמוהו בחיי.
״את רעבה סול?״ הוא שאל ונעץ את מבטו בי.
הנהנתי.
הוא משך את ידי למדרכה ועצר מונית.
לאחר כמה דקות הגענו למסעדה קטנה וביתית.
״פה את תמצאי את האוכל הכי טעים, שהיתי באיטליה למשך כמה שבועות ומצאתי אותה, כל פעם שאני בא לפה זה המקום הראשון לבקר בו״ מאט אמר והביט בחיוך על המקום.
דלת המסעדה הייתה בצבע לבן בוהק עם כיתוב אפור באיטלקית.
׳ Il piccolo ristorante della mamma׳ , המסעדה הקטנה של אמא.
איטלקית הייתה אחת מהמקצועות שלמדנו בתיכון.
לא רק שזה היה המקצוע האהוב עלי, גם הייתי הכי טובה בו.
״בעלת המקום היא כמו סבתא מבחינתי, עוד סיבה למה אני כלכך אוהב את המקום״ הוא הוסיף ומשך בידי לכניסה.
נכנסו לתוך המסעדה, היא היתה מקושטת בצורה כלכך למה וביתית.
הכיסאות היו בצבע חום ועל השולחנות פרוסות מפות משבצות בצבע אדום.
״צ׳או אל מיו במבינו פרפריטו(שלום לילדון האהוב עלי באיטלקית) , הרבה זמן לא ביקרת פה״ אישה בשנות ה50 לחייה התקרבה אלינו בחיוך מתוק.
שיערה היה שחור ומעט אפור, מסורק לאחור.
״קטלינה מה שלומך?״ מאט חייך וחשף גומה שלא הבחנתי בה קודם.
הוא רכן לחבק אותה חיבוק חם.
״מי זאת היפהפיה שפה?״ היא הפנתה את מבטה אלי בחביבות.
״זאת בקרוב מאוד בת זוגתי״ הוא הניח את ידו על מותני.
הסמקתי מעט.
״אם זאת בת זוגתו של הילדון שלי, אני אטפל בכם היטב״ היא אמרה ונתנה מכה קטנה עם אצבעה על אפי.
מאט חייך מהצד.
״בואו תשבו״ היא הוסיפה והובילה אותנו לשולחן שהכי קרוב לחלון.
כיסאותיו בשונה מאחרים היו לבנים והמפה הייתה משבצות לבנות.
״למה זה שונה משאר המקומות ישיבה?״ שאלתי את מאט לאחר שקטלינה הלכה.
מאט צחק והניח את ידיו על השולחן.
״זה שולחן האוהבים״ הוא אמר ונשען לאחור על כיסאו בחיוך משועשע.
״שולחן האוהבים?״ שאלתי בבלבול.
״קטלינה הכינה לי אותו ליום שאביא לפה בת זוג, את הראשונה אם לא הבנת״ הוא אמר והביט בעיני.
״והאחרונה״ הוא הוסיף והעביר את אגודלו על לחיי.
חיוכי התפרץ מפני במבוכה.
״אני גורם לך להסמיק מתוקה?״ הוא שאל בהקנטה.
ליבי פועם בחוזקה.
לא חשבתי שאגיע אי פעם למצב כזה עם בחור.
הוא מתייחס אלי כלכך טוב.
קטלינה שברה את השתיקה ששררה במשך כמה שניות שהרגישו כמו נצח, המבוכה שיתקה את פי.
״מתוקים אלו המנות הראשונות״ היא הניחה על השולחן כמה צלחות.
״ארנצ׳יני,  שני מרק מינסטרונה עם לחם, ושני פסטות שמנת״ היא הסבירה בנית.
״אלו המנות הראשונות, תקראו לי כשתסיימו״ היא אמרה והכניסה את הפוני שלה למאחורי האוזן.
תוך שניה היא הסתובבה כלא הייתה.
״אלו רק המנות הראשונות?״
״איך נסיים את כל זה?״ שאלתי בהתפעלות.
זה הרבה, מאוד.
״האוכל פה כלכך טעים שאת תרצי עוד, אין לך מה לדאוג״
הוא אמר והרים את הכף למרק.
התחלנו לאכול ווואוו, האוכל היה אלוהי.
אני לא זוכרת בדיוק מתי סיימתי את המרק ועברתי לפסטה, ואחר כך גם לארנצ׳יני. מרוב שזה היה טעים אפילו לא שמתי לב שמאט הסתכל עלי כל הזמן הזה.
ברגע ששמתי לב לחיי התבערו שוב.
אוי אלוהים התנהגתי כמו חזירה.
״אני ממש מצטערת״ אמרתי בשקט והנחתי את את הרבע כדור ארנצ׳יני שנותר בידי.
״על מה?״ הוא שאל בתמימות.
באמת, כאילו הוא לא ראה את התנהגותי.
״על ה... חזירות הזאת״ אמרתי במבוכה.
פניו התקשחו מיד.
״עוד פעם אחת את אומרת שאת מתנצלת על דברים שאת פאקינג לא צריכה להתנצל עליהם, אני אתפור לך את הפה״ הוא נהם והטיח את ידו בשולחן.
נרתעתי קצת, אך מיד נרגעתי.
״אוקיי אני מצט..״ באוטומט הסליחה יציאה לי.
הוא הביט בי במבט מזהיר .
צחקתי, זה מצחיק אותי שהוא מתעצבן מזה.
יותר ממצחיק, זה מחמם לי את הלב.
אני לא יודעת איפה הייתי קוברת את עצמי אם היה יורד לי ממני בגלל ההתנהגות.
אני בהחלט אשים לב לזה עכשיו, גם אם זה לא מפריע לו.
״זאת המנה העיקרית״ קטלינה הפתיעה אותנו עם מגש בידה.
״לזניה עם בשר בקר טחון״ היא הניחה על השולחן את המאכל שהדיף ריח שפתח בי תאבון שוב.
בחיים לא אכלתי דברים כלכך טעימים כמו אלו.
זה שונה מכל דבר שאכלתי אי פעם.
כאילו מכניסים שם אבקת פיות שהופכת את הכל לאלוהי.
״תודה לך, האוכל שלך באמת הכי טעים שאכלתי בחיי״ הודיתי לה.
היא הנהנה בחיוך והסתובבה כלא הייתה.
מאט חתך לי חתיכה גדולה לתוך צלוחית והניח בפני.
הרמתי את המזלג והכנתי לפי חתיכה.
התענגתי על כל פירור מהלזניה.
דבר כלכך פשוט עם טעם של גן עדן.
שוב לא שמתי לב לעצמי וסיימתי את כל תכולת הצלחת.
מאט סיים גם הוא ונשען לאחור על כיסאו.
״התפוצצתי״ אמרתי ונשענתי גם אני.
״את לא תצאי מפה בלי קינוח״ מאט אמר והביט לכיוון קטלינה שהתרוצצה במטבח.
בעלת המקום בעצמה מבשלת את האוכל, כנראה זה מה שכלכך מיוחד באוכל שלה. העובדה שהיא מבשלת הכל בעצמה ועושה את זה מכל הלב.
לאחר כמה דקות קטלינה התקרבה לעברנו עם עוגה.
״ זה פנפורטה שוקולד ואגוזים״ מאט אמר בהיסוס.
״אני צודק?״ הוא הוסיף וכיווץ את גבותיו לקטלינה.
״צודק״ היא אמרה בחיוך והניחה את הקינוח על השולחן.
אגוזים? אני לא יכולה אגוזים.
זה חוזר, הזכרון הנוראי הזה חוזר לי.