טעם האסור מתוק יותר

איזבל(2)

״את נתת לי להגיע לזה.״ הוא אומר בקול צרוד.
הוא משחרר את ידיי מהקשר ומקרב אחת מהם לאיברו הזקוף.
מאינסטינקט ובהלה אני מרחיקה במהירות את ידי מהאיברו ומעיפה לו סטירה.
וכן, עכשיו הבנתי את הטעות שלי.
קיפלתי את ידיי במהירות לצד גופי והתכווצתי בפחד.
אלוהים רק שלא יהרוג אותי, אלוהים בבקשה שלא יהרוג אותי.
תוך שניות ידו נתפסה באגרוף בשיערי בחוזקה.
״מי את חושבת שאת ? שתתני לי סטירה.״
״ את יודעת כמה היו רוצות להתחלף איתך? את עדיין חושבת שאת אמיצה גדולה אבל את מאריכה לעצמך את העונש.״ הוא נוהם לאוזני.
אני מנסה נואשות לשחרר את אחיזתו הכואבת משיערי ללא הצלחה
״ת..תקשיב אני לא התכוונתי לפגוע בך ככה מול החברים שלך א.. אני.. רק ת..תשחרר אותי מפה וא.. אני מבטיחה שלא אגיד כלום לא...אף אחד״ אני מגמגמת בפחד ואני שונאת את העובדה שהוא רואה שאני מפחדת ממנו
הוא צוחק בזעם ומחזק את אחיזתו בשיערי
״את לא מחליטה לי מה לעשות את פגעת לי באגו ואת תשלמי על זה , דרך אגב זה ברור לי שלא תגידי לאף אחד מה קרה פה, וגם אם תגידי אף אחד לא יעשה עם זה משהו כי אני היורש של המאפיה האיטלקית ואני שולט בכל האזור הזה , אז שיבוא האמיץ שיגיד לי משהו על ההתנהלות שלי״ הוא אומר בזעם ומשחרר את אחיזתו בשיערי.
ואלוהים אני מרגישה את הקרקפת שלי שורפת מאחיזתו.
אני משפשפת את אזור הקרקפת בתקווה שזה יעזור לכאב אבל לא.

לאחר נסיעה שקטה במיוחד הוא עצר מול בית ענק , יותר כמו ארמון.
הוא יצא מהמכונית הגדולה והמפוארת שלו ופתח את הדלת מהצד שלי
״אני מקווה שאת תהיי חכמה ולא תדברי עוד, כי זה יוסיף לך״ הוא מסנן בזעם ומושך בידי לצאת מהמכונית
אני מועדת מעט אך בשניה מתאפסת על עצמי.
אני לא אראה לו פחד יותר, כי אם אראה לו זה ייתן לו סיבה להשפיל אותי יותר ולמרות שאני בשפל תמיד יש לאן לרדת
הוא מוליך אותי לכניסת הבית באחיזה חזקה בזרועי, ואלוהים אני מקווה שלא ישאיר לי סימן.
אנחנו נכנסים לתוך הבית הענק
בית חמישה קומות.
נכנסו לסלון הענק ובהיתי ובחנתי ללא בושה.
על הקיר מסודר בצורה יפה מראות שמוסיפות ליופי של הבית, והסלון כולו מעוצב בלבן.
הספה לבנה, הקיר לבן כשלג ללא כתם אחד או לכלוך.
לצד כל ספה מונחת כורסא שיושבת באלכסון בצבע אפור בהיר משופשף
ובאמצע מונח שולחן זכוכית נקי בצורה מחרידה.
בהמשך יש את המטבח, כמובן לבן
ארונות לבנים בצורה שמסנוורת את העיניים, אי בצבע לבן שיש וכיסאות בר בצבע אפור בהיר שתואם לצבע הכורסאות
במטבח עמדה אישה שנראית בגיל הארבעים פחות או יותר מבשלת מיני מאכלים שמריחים טוב בצורה מופלאה.
אני כלכך רעבה
גופי בוגד בי פעם נוספת כשמשמיע קול מחאה של רעב
״אני חושב שיש לי רעיון לעונש הראשון שלך על הסטירה מלאת האומץ שהבאת לי במכונית״ הוא לוחש לאוזני בחצי חיוך
הוא תופס בידי ומעלה אותי לחדר ענק, בגודלו חצי מהסלון העצום.
יש שם מיטה גדולה עם מצעים בצבע לבן, שירותים ומקלחת ארון בגדים וטלוויזיה.
״על ההתנהגות שלך את לא תאכלי היום, אם תעזי להתחצף את גם לא תאכלי מחר״
״נשים כמוך צריך לחנך, תתארי לעצמך שאם לקחתי אותך אליי אחרי שזלזלת בי במסעדה מה אני יכול לעשות אם תמשיכי להתחצף, לא לימדו אותך לא לדבר עם זרים?״ הוא שואל בצורה צינית וסוגר את הדלת כשהוא בפנים

הוא מתקדם לעברי ושולח את אגודלו הגדולה לעבור על קו ליסתי.
״תתקדמי אליי״ הוא פוקד בקול צרוד ומניח את ידו לצד גופו
אני מתקדמת בצעדים קטנים וזהירים מפחד מההר אדם שעומד מולי.
איך לעזאזל נכנסתי לסיטואציה הזאת? מי חשב שבגלל זלזול בבן אדם זה מה שיקרה? ולמה לעזאזל הוא כלכך מגזים בתגובה שלו והוא חטף אותי?!
הוא מניח את ידו מאחורי עורפי ומטה את ראשי לכיוונו
״את כלכך יפה, אני לא חושב שאשחרר אותך אי פעם״ הוא לוחש והבל פיו המתוק מגיע לאפי.
מוחי פוקד לי להתעורר על עצמי ולהקשיב למה שכרגע אמר .
מה זאת אומרת לא ישחרר אותי אי פעם?!
״מ.. מה?״ אני לוחשת בגמגום
הוא מצמיד את פניו אליי עוד יותר ומאגרף את ידו בשערי
״אני אמרתי לך לא לגמגם״ הוא נוהם בעיניים מזוגגות
ידו מתחילה לטייל על גופי, בין החזה ויורד משם לבטן התחתונה , ומשם לבין ירכיי.
הכאב בין רגליי לא מאחר לבוא
אלוהים איך אני מצליחה להתחרמן מסיטואציה כזאת ? הבן אדם חטף אותי, חטף אותי!
הוא מסניף את שיערי ונוהם בהנאה
״תתפשטי״ הוא פוקד בזמן שידו ממשיכה לטייל על גופי