טעם האסור מתוק יותר

ליאו(18)

התרסקתי על שפתיה המתוקות בשניות.
טעמה של רימון ותות.
הריח הזה מעמיד את איברי כלכך חזק שאני לא יודעת איך הבוקסר לא נקרע.
״לא ליאו״ היא דחפה אותי עם ידיה הקטנות.
הדחיפה הייתה כלכך חלשה שאני נשבע שאפילו לא הרגשתי אותה.
״את רוצה את זה לורן״ התקרבתי שוב.
״אני לא רוצה את זה.
אתה תיקח את זה ממני רק ביום חתונתנו ולא דקה לפני.
עד אז אני אשמור את גופי לעצמי״ היא ניסתה לשכנע את עצמה יותר מאשר אותי.
אני יכול להריח את רטיבות איברה עד לפה.
״תקלי על עצמך מתוקה״ ליטפתי את שיערה שוב.
״אני מתנצלת אך תאלץ לספק את עצמך״ היא לקחה צעד אחד אחורה.
היא הסתובבה ללכת אך עצרתי אותה והצמדתי את זקפתי לישבנה.
״את לא תוכלי לברוח ממני לתמיד, אני אקח את זה ממך בסוף.
וכשזה יקרה, אני אדאג להזכיר לך בזמן שאני חודר אלייך שאת לא יותר ממכונה שמספקת את הצרכים שלי״ אמרתי ברוע וחפנתי את ישבנה.
״הכריחו אותי לשאת אותך לאישה, לפחות תהיי מועילה״  אמרתי והתנתקתי מגופה.
היא נשארה קפואה במקומה לכמה שניות ולאחר מכן נעצה את מבטה בי בעצב והסתובבה לחדרה.
החזה שלי התפצל לארבעה חלקים מחוזקת מבטה.
הרגשתי כאילו דקרו אותי עמוק בלב עשרים פעמים.
דמעה גדולה נפלה מפניה על הרצפה ואחריהן שיירה.
״גם אותי הכריחו להינשא לך, אל תשכח את זה״ היא אמרה רגע לפני שגופה נעלם במסדרון.

״איך אתה מסתדר עם לורן?״ לוקאס שאל ואיזבל ישנה על כתפו.
״אתה רוצה את האמת או את השקר?״ שאלתי בציניות.
״את האמת אחי, רק את האמת״ הוא שאל וליטף את ראשה של איזבל.
״אני מתייחס אליה כמו שמגיע לה, כמו לזבל״ אמרתי וכיווצתי את פניי בגועל.
״אתה מודע לזה שהיא לא קשורה לשום דבר שהולך פה נכון?״ הוא שאל בפנים אדישות.
״היא הבת של דרייק, זאת סיבה מספיק טובה כדי לשנוא אותה״ אמרתי והעברתי את ידי בשיערי.
אני יודע שאני לא אמור להתנהג אליה ככה אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לתת לה להרגיש בנוח.
אני שונא את העובדה שמכאיב לי בלב לראות אותה בוכה.
״ליאו אתה הבוגר מבנינו, אל תכאיב לילדה יותר מדי.
אם אני קיבלתי את זה שאנחנו בשלום עם האנשים שחטפו את האישה שנושאת את הילד שלי אתה גם צריך לקבל את זה״ הוא אמר והחניק חיוך.
״איזבל בהריון?״ שאלתי מופתע.
הוא הינהן והביט באיזבל בהערצה.
״מזל טוב אחיי״ לחצתי את ידו ומשכתי אותו לחיבוק עדין שאיזבל לא תתעורר.
״הודעת כבר לכולם?״ שאלתי בחיוך.
משמח אותי לשמוע משהו טוב לפחות.
״לא אני מודיע להם היום בערב, מה שמזכיר לי, תשע תהיה פה.
עם לורן״ הוא הדגיש את המילים האחרונות.
״למה לורן צריכה לבוא?״ שאלתי בעצבנות.
היא לא צריכה להידחף לכל דבר.
״אתה נושא אותה לאישה, מעכשיו כל דבר שאתה הולך אליו היא מתלווה אלייך.״ הוא קבע.
״לא אחי היא לא מגיעה״ קבעתי חזרה.
״היא מגיעה״ הוא אמר ועשה תנועה עם ידו לסיום הדיון.
נשפתי אוויר בעצבנות ויצאתי מביתם.
אלוהים אני שונא את האישה הזאת.
למה רואים בה מלאכית? היא שטן.
לאחר נסיעה של רבע שעה הגעתי חזרה לביתי.
רגליי פנו אוטומטית לקול צחוקה אל איזבל, וקול של..גבר ?
״מה קורה פה?!״ נהמתי בכעס וזרקתי בחוזקה את המפתחות של האוטו על השולחן במטבח.
״היי ליאו, תכיר זה טרוויס״ דמי טיפס לראשי וראיתי שחור.
גבר? עם האישה שלי?!
זה לא הולך לקרות.
״הכרתי אותו בסופר שהלכתי לקנות מצרכים״ היא אמרה והדביקה חיוך דבילי על פרצופה.
באחת הוצאתי את אקדחי מכיסי ודרכתי אותו.
מבלי לבזבז זמן יריתי לטרוויס בין העיניים.
עכשיו היא תלמד את הלקח.
״אעעאעאעאעאעאע״ קול צרחתה של לורן הדהד בראשי.
״מה עשיתתתתתת״ היא התחילה לבכות.
״תעצרי את הבכי שלך, עכשיוווו!״ צעקתי בחוזקה והכיתי עם האקדח על השולחן.
היא השתתקה בין רגע ורק לאחר מכן הביטה בבגדיה שמלאים בדמו של טרוויס.
זה הגיע לו, הוא לא היה צריך להיכנס לפה.
זה מגיע לה, היא לא הייתה צריכה להכניס אותו לפה.
״ליאו״ לורן לחשה מבין שפתיה וחסמה את פיה עם ידיה כדי לא להשמיע קולות בכי.
״מה עשית?״ היא לחשה והביטה בגופתו המדממת של טרוויס.
למה היה לי כלכך אכפת מזה?
שתעשה מה שהיא רוצה כל עוד לא רואים אותם בציבור, לא ?
״תעופי לחדר שלך לורן״ נהמתי והיא מיהרה לבצע את פקודתי.