טעם האסור מתוק יותר

סול(35)

״הכול בסדר יקירתי, אני ומאט חולקים בהכול, גם בזונות״ הוא מתקדם לפניי.
ידעתי שהקול שלו מוכר לי.
הוא היה במועדון באותו יום. זה שהתנהג כאילו אני וולרי חשפניות.
ולרי.
פאק ולרי, לא הייתי איתה בקשר ימים.
ג'ון, מה עם ג'ון לעזאזל?!
״את מזהה אותי יקירה?״ הוא התקרב אליי בחיוך.
באחת הוא תלש את הסלוטייפ החזק שהיה דבוק לפי.
וזה שרף, הרגשתי כאילו שפתיי התנתקו ממקומם.
גופי רעד ללא שליטה, אך השלשלאות תומכות בי שלא אפול.
״את..ה, אתה חבר של מאט״ קולי רעד.
ושנאתי את זה שהוא רעד, הדבר האחרון שהוא צריך לראות ממני זה פחד.
״גם יפה וגם חכמה, במה זכיתי?״ הוא ליטף את צד פניי.
גרוני חנוק מדמעות שאני משתדלת בכל כוחי לא להוציא.
אני לא יכולה לתאר מספיק טוב במילים את הזוועה הזאת, והריח החלוד של הדם היבש לא בדיוק עוזר למצב.
״אל ת...״ נאנחתי בייאוש כשלא הצלחתי להשלים את המשפט.
לעזאזל.
״אל תפחדי, תשלימי את המשפט״ הוא אמר בחיוך שטני.
בחיי שרק חסר לו קרניים וקילשון והוא השטן המושלם.
״נו יקירתי, תמשיכי את המשפט״ הוא הרצין פנים ושילב את ידיו.
אני לא רוצה להמשיך את המשפט.
שתקתי.
הוא הרים את אצבעו וצייר איתה מעגלים על שדיי.
והדמעות שהחזקתי? יצאו כבר ממזמן.
״אל תגע בי בבקשה״ השלמתי את המשפט שלא הצלחתי להגיד.
הוא הצמיד את פיו לפטמתי ומצץ אותה בחוזקה.
אלוהים איזה סיוט.
איפה מאט?
מיררתי בבכי בקול.
הדמעות יצאו בקצב ולא פסקו.
זה גורם לי להרגיש כלכך מחוללת.
הגוף שלי, הפרטי שלי, שרק לפני כמה שעות הבטחתי אמונים למאט שזה רק שלו. עכשיו מישהו אחר נוגע בו.
״כלכך מתוקה״ הוא נהם ועבר לפטמתי השנייה.
נענעתי את גופי בכל הכוח, כל דבר שיגרום לגועל הזה לעוף ממני, אבל השלשלאות שכלאו את גופי מנעו מהתזוזות להיות רלוונטיות.
״מה יש? אני לא מושך אותך?״ הוא שאל וזייף פרצוף נעלב.
״בבקשה״ לחשתי בבכי.
״בבקשה״.
״תתחנני, זה רק מעמיד לי את הזין חזק יותר״ הוא הפליק לישבני בחוזקה, ואני בטוחה שנשאר סימן אדום.
״לאור העובדה שאת הזונה של מאט, והנקודת חולשה שלו כרגע. את תספקי לי את כל המידע שאני צריך, דיל?״ הוא הושיט את ידו ללחיצה.
״טיפש שכמוני, אין לך ידיים כדי ללחוץ״ הוא הכה במצחו בציניות והוריד את ידו חזרה לצד גופו.
״אני באמת, לא יודעת כלום״ אמרתי בכנות.
אין לי מושג על העסק של מאט, על המאפייה שלו, אני פאקינג הכרתי אותו לפני יומיים.
״מוכר מדי, תנסי להשתמש במשפט מקורי יותר״ הוא הרים את גבותיו בזלזול.
״אני נשבעת לך, אני ומאט מכירים יומיים סך הכול, אני לא יודעת שום דבר על העולם שלו״ ניסיתי את מזלי.
אני אפילו לא יודעת באיזה מילים להשתמש כדי לגרום לו להאמין לי.
הוא הביט בי כמה שניות והסתובב לכיוון היציאה.
אני לא מפסיקה לרעוד, אני לא יודעת מה הוא מתכוון לעשות.
הוא האמין לי?
אני שונאת להיות בחוסר ידיעה.
״יקירתי, הכנתי לך הפתעה קטנה״ קולו נשמע מאחוריי.
הוא הסניף את שיערי ונאנח.
הוא התקדם לעברי, אבל לא בידיים ריקות.