טעם האסור מתוק יותר

לורן(14)

״לורן את מתחתנת איתו וזה סופי!!״ אבי צעק והטיח את אגרופו בשולחן.
״אני לא רוצה לשמוע עוד מילה בעניין״ אבי נהם ונעץ מבט במאט.
הסתכלתי על מאט בתחינה שיציל אותי מהסיוט שהודיעו לי עליו חמש דקות אחרי שקמתי.
״אבא אני רוצה להתחתן עם מישהו שאני אוהבת, לא איתו.
אני אפילו לא מכירה אותו״ נהמתי בזעם.
ורדיו במצחו של אבי בלט יותר מתמיד.
הוא לא היה רגוע בשבועיים האחרונים בכלל.
הוא היה חסר סבלנות וכל דבר הכי קטן עצבן אותו.
ומה שאחי מאט עשה הביא אותו לקצה.
הוא חטף את בת זוגתו של יורש המאפיה האיטלקית.
לפי מה שהבנתי לא כדאי לפתוח מלחמה איתם.
״אבא, תנסה לחשוב על זה שוב״ מאט אמר לאבי בחשש.
אבי העצים את מבטו העצבני למאט ועיניו התכההו מעצבים.
אלוהים הוא רתח מעצבים.
אני יכולה להישבע שהוא עוד שנייה עולה באש.
״שלא תעז, אבל שלא תעז להגיד פאקינג מילה אחת!!!״ אבי נהם בחוזקה על מאט ודפק את ידו על השולחן.
״אתה יודע מה עשית?״
״אתה חשבת בכלל על הפאקינג תוצאות של הזין הזה?!״
הוא צרח על מאט בחוזקה.
בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה , בחיים.
״לורן את תתחתני עם ליאו בין אם תרצי לבין אם לא תרצי.
ככה זה עובד בהסכמי שלום, מתנצל״ הוא אומר בשינוי קיצוני ועזב את המפקדה.
״פאקקקקקקק״ מאט נהם והטיח את אגרופו בקיר.
סדק עמוק נוצר בו.
״מ..מאט״ גימגמתי כשראיתי שידיו מדממות.
״בואי לפה ילדה״ הוא קרה ופתח את זרועותיו לחיבוק.
בלי לחשוב פעמיים התנפלתי עליו בחיבוק ודמעותי יצאו ללא שליטה.
מאט העביר את אגודלו על דמעותי וליטף את ראשי.
״אל תבכי גורה, אני שומר עלייך״ הוא חיזק את חיבוקו ונשק לראשי.
״זה החדר שלך לורן, תשתדלי לא להראות את עצמך בסביבה״ ליאו נחר לעברי בבוז ויצא מהחדר.
לא רק שאני מתחתנת בכוח, הבן אדם אשכרה מתעב אותי.
״ליאו״ קראתי לגבי כשיצאתי אחריו מהחדר.
״כן לורן״ הוא גילגל את עיניו והעביר את ידו בשיערו.
ליאו היה בחור יפה.
יפה מידי.
שיערו היה חום ועיניו שחורות.
פניו היו משורטטות לגמרי.
ליסתו בולטת בצורה מגרה וזיפי פניו עשו עבודה טובה.
הוא בחור גבוה מאוד ושרירי במיוחד.
גופו כלכך גדול לעומת שלי.
אני מגיעה לו לחזה.
״תדברי זריז לורן״ הוא קטע את מחשבותי.
״כן אממ.. אני קצת רעבה״ אמרתי ולחיי הסמיקו.
״אז תכיני לעצמך משהו לאכול אני לא עובד אצלך״ הוא אמר בגיחוך.
הרגשתי כלכך מובכת אלוהים.
״כן אבל אני לא ממש מכירה את הבית אממ...״ גירדתי בראשי כשלא מצאתי את המילים.
תוציאי מילים לורן, תוציאי אותם כבר.
״אלוהים את דורשת עבודה״ הוא התעצבן ואיגרף את ידיו.
דמעות עקצצו את עיניי שמילותיו דקרו את חזי.
״לך תזדיין ליאו״ דמעה גדולה נשרה מעיניי ומיהרתי למחות אותה.
״אני לא יודעת מה עשיתי לך אבל אני לא שמחה מהמצב בדיוק כמוך.
אני לעומתך יודעת לקבל מצבים ולא לבכות עליהם״
״אנחנו הולכים להתחתן עוד חודש וקצת ואם תמשיך ככה זה יהיה מענה יותר״ אמרתי ומבלי ששמתי לב ידו של ליאו עטפה את צווארי בחוזקה ופניו היו כלכך קרובות אלי שיכלתי להרגיש את נשימותיו על פניי.
״מה היו שני החוקים הראשונים שאמרתי לך ברכב?״ הוא שאל וחיזק את אחיזתו.
״מ..מה?״ פחדתי.
פחדתי פחד מוות.
״אל תתני לי לחזור על עצמי״ הוא אמר והצמיד את גופי לשלו.
״אממ.. אני חושבת ש.. אני לא זוכרת״ נאנחתי בכאב מאחיזתו.
״אל תתני לי פקודות״ הוא קירב את פיו לאוזני.
״ואל תתחצפי אליי״ הוא החזיר את פניו למול פניי.
״אני לא הולכת להיות עבד שלך ליאו, אני הולכת להיות אשתך״ אני אומרת בכל האומץ שאזרתי.
״את תהיי אישתי על הנייר.
מעבר ללספק אותי את נחשבת כלום מבחינתי.
אני לא רוצה איתך קשר רומנטי, אני בחיים לא ארצה איתך קשר רומנטי.
את מגעילה אותי ולא בחיצוניות, את מגעילה אותי מבפנים.
אני בחיים לא אראה בך יותר ממשהו שמספק את הצרכים שלי״ הוא זורק לפניי את המילים הקשות האלה ומחזק את אחיזתו.
מילותיו מרגישות כמו כאב פיזי בלב.
הוא לא מבין שאני לא קשורה לכל החרא הזה.
אם הייתה לי אפילו טיפת תקווה שנוכל להסתדר היא בהחלט התנפצה לי בפנים כרגע.
״אתה מגעיל אותי גם״ גייסתי את הקול הכי אמיץ ובמקום זה היה נשמע כמו קרקור ולא יותר.
״אני לא חושב לורן״ הוא חייך חצי חיוך וליטף עם אגודלו את לחיי.
צמרמורת נעימה עברה בגופי כשהוא עשה את זה.
״מה קורה מתוקה זה עושה לך את זה?״ הוא שאל בחיוך רע.
״חבל שתאלצי לספק את עצמך עד החתונה.
כי אחריה, לא יהיה לך מנוח.״ הוא שיחרר את אחיזתו בי וצעד חזרה לסלון.